הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טיולים בחו"ל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

כתבת המשך
קרדיט: לארץ ולתושביה
הועלה על-ידי: 
רפי גנני לאתר של רפי גנני
19/9/2007, 18:25
"נופים הם לפעמים געגועים ל..."
                

   
טיולי אופניים בסלובקיה - אוגוסט 2007

מבוא
הבן של גר בעיר קטנה שנקראת "קִיסוּצְקֶה נוֹבִי מֶסְטוֹ" עיר קטנה בצפון המדינה, 10 ק"מ מזִ'ילִינָה לכיוון צפון באזור שנקרא הרי הטָטְרִי הנמוכים ובקרבה יחסית לגבול הצ'כי ולגבול הפולני ותכף תבינו למה זה חשוב: משום שכאשר הסתכלתי במפת סלובקיה (1:500000) קפץ לי לעינים מעבר לגבול הפולני השם "אושויינצים"', אושוויץ בגרמנית הקיים על כל המשתמע מכך בתודעה של כל יהודי ו/או ישראלי ומסתבר שכנראה גם בתודעתם או על מצפונב שח אירפאים המרבים לבקר שם. מה הקשר לאופניים? אין, פרט לעובדה שאתה רואה שם במגרשי החניה הגדולים רכבים מכל אירופה וביניהם קרוואנים רבים. על כל אחד כזה מאחור יש מתקן אופניים ועליו 2-3 זוגות כמו גם על רבים מהרכבים הפרטיים, בעיקר על גג הרכב. החוויות מהאתר הנורא הם נושא בפני עצמו שממש לא שייך לכאן.
אני לא מכיר את אירופה חוץ מסיפורים של אחרים אבל נראה לי שרכיבת אופניים היא תרבות כלל אירופית. מאחר ואני אזרח ותיק למדי אני מכיר תקופות בארץ, שנות ה- 50 וה- 60, שהדבר היה דומה והאופניים שימשו כלי תחבורה עירוני ובין עירוני למהדרין (סינגל ספיד כמובן). המתנה הקלאסית לבר-מצווה למי שהוריו או קרוביו יכלו להרשות לעצמם היו אופניים. (לצד כמובן שעון doxa וספרים). אצלנו זה הלך ונעלם ואילו באירופה זה רק התפתח.
קניתי במבצע באחת משתי חנויות האופניים בעיר זוג אופניים שמחירם 2800 קורונות סלובקיות שזה קצת פחות מ- 500 ₪. לא תוצרת המזרח הרחוק אלא דווקא מצ'כיה השכנה. למותר לציין שבמקרה הזה אין מדובר בפסגת הטכנולוגיה, אופניים פשוטות ביותר עם 21 הילוגים, ומהר מאוד גיליתי שזאת רכיבה מסוג אחר: "פחות - אבל כואב". כלומר, אין שיכוך בכלל אבל לעומת זאת כואב הרבה יותר. המזל הוא שלפחות באזור שבו רכבתי אין שבילים כבושים או דרכים לבנות ביערות כמו שאנחנו מכירים בארץ והכל סלול או מצופה בטון, גם השביל הקטן ביותר. כך שבפועל זאת לא ממש רכיבת שטח אבל גם לא ממש רכיבת כביש, משום הטופוגרפיה ואיכות הדרכים שהולכת ופוחתת ככל שמתרחקים מדרכים ראשיות.
הכל נשכח והופך לשולי ברגע שאתה עולה על האופניים ויוצא מהעיר ובמקרה שלי כקילומטר וחצי בלבד ואתה בטבע המהמם! ממש לא פייר החלוקה הזאת של מים, עצים ומזג אוויר. למה נתנו להם כמעט הכל ולנו כמעט כלום? הם, הסלובקים ואירופאים אחרים שמטיילים שם בתקופת הקיץ לא צריכים לעשות חישובים של שעת יציאה בכדי לא להיכנס לשעות חמות, כמה מים לקחת, קרם הגנה וכו' כמונו.
מאחר ומלכתחילה החופשה לא נועדה להיות מסע אופניים מאורגן, לא רשמתי יומן מסודר בסגנון "קמתי, התרחצתי, התלבשתי וכו'. אנסה לשחזר את המסלולים כמיטב יכולתי. אולי התמונות יראו שבעצם זה לא ממש משנה. מתוך ממוצע רב שנתי של עשרה ימי גשם באוגוסט פגשתי בששה... דבר שלא הותיר חופש רכיבה כי לא הייתי מצוייד בהתאם מה גם שהיו אתרים לראות, ואת משפחת הכלה לבקר, דבר שנהוג לעשות לפני שהזוג מתחתן... כך יצא שרכבתי שלושה ימים בלב,ד הלוך וחזור לכיוונים שונים 25-30 ק"מ בכל פעם. לא היה לי ספידומטר ולכן הקילומטרז' מתבסס על מפה וידע אישי של מקומיים (הבן שלי ואשתו ילידת המקום).

אגם קטן בצד הדרך
אגם קטן בצד הדרך
בטיול הראשון
חציתי את העיר. בתחילה דרך מרכז העיר - מדרחוב מרשים שמשני צידיו בתים שמרביתם ישנים מאוד עד 300 שנה אפילו (יש שלטי אבן). בתחילתו יש מצד ימין מלון קטן ומשמאל כנסיה ובהמשך חנויות שונות. יש שם כל מה שבני אדם נזקקים לו, החל מחנות ירקות, כלי כתיבה, מעדנייה (אוחחחח איזה ריח...) ועד לחנויות פרחים ושני קברנים - הולך טוב ביחד. הבניין המודרני היחיד הוא של איזה רשת שיווק. בחלקם אלה גם בתי מגורים או שילוב של שתי הפונקציות. אין כניסה לכלי רכב, למעט בעלי העסקים שעושים את זה פעמיים ביום. כולם סוגרים בחמש, פונקט! למעט הכלבו. כשהמדרחוב נגמר יורדים לכביש אמיתי בין שיכונים בדומה למה שהכרנו בעבר בארץ (שיכון עממי) ויש עד היום בעיירות, רק שהאוכלוסיה והנוף שונים... כמו שאמרתי בכתבה הקודמת אף אחד לא מנסה להרוג אותך ומכבדים אפילו את זכות הקדימה שלך ושל רכבים אחרים המצויינת בברור על שלט קטן ולבן שמראה בשחור היכן הדרך הראשית והיכן המשנית שמתחברת אליה. גם אם יש עיקול, הוא נראה בברור על השלט

המדרחוב
המדרחוב
תוך דקות ספורות ואני מחוץ לעיר על כביש בכוון כללי דרום. אין מדובר בדרך ראשית מרובת מסלולים אלא דרך דו סטרית כמעט בלי שוליים אבל אין בעיה עם זה משום שעוקפים אותך בזהירות, כולל משאיות ואם אי אפשר מתעכבים אחריך עד שאפשר לעבור וכל זה בלי לצפור! לא נעים להגיד אבל אין שם פראי אדם מזרח תיכוניים אלא אירופאים מנומסים. הדרך בתחילתה היא אזור פתוח ומישורי כשפה ושם יש איזה מפעל או מנסרה ואחרי קילומטרים ספורים, עיקול ימינה והצטלבות דרך שמאלה. ממש ליד מבנה תחנת הרכבת של הכפר רודינה. ככלל, משום תדירות הרכבות בסלובקיה וריבוי מפגשי כביש עם מסילות ברזל מומלץ מאוד להקפיד על כללי זהירות ולהתייחס ברצינות לפעמון העצבני ולרמזור האדום. חציתי את הפסים ונכנסתי לתוך הכפר. המתכונת דומה בכל הכפרים: כביש ראשי ברוחב של שתי מכוניות בערך ולפעמים קצת יותר עם התרחבויות מרכזיות ובהם מבנים ציבוריים כמו מרפאה, מועצת הכפר וכמובן כנסיה. משני צידי הכביש המתפתל הזה, שיש לו פה ושם שלוחות קצרות וצרות יותר לצדדים, יש בתים, תמיד משופעי גגות רעפים אדומים (מחמת השלג הכבד שיש שם בחורף) וברובם יש גם כולאי ברקים על השפיץ. חלקות קטנות צמודות לבתים שמזכירות את חלקה א' במושבים שלנו. בעונה שהייתי היו שם חלקות זעירות של כרוב לבן, כרוב אדום, כרובית וחברים נוספים של משפחת צמחים זו. אין מצב שבשטח כזה לא יהיה מטע קטן של תפוחי עץ (וגם שזיפים). אצלנו זה ברקן, דרדר וחלמית אצלם זה תפוחי עץ... הפרי מאוסם במרתף בחורף ומהעודפים של השנה הקודמת מזקקים אלכוהול ביתי באיכות ובעוצמות לא מן העולם הזה. משהו בין 50-60%!!.בצד אחד של הכביש תמיד יהיה איזה נחל קטן שנשפך לאחד יותר גדול שנשפך לנהר וכך הלאה עד לדנובה - חד גדיא של מים.

בדרך אל הכפר
בדרך אל הכפר
הכביש הזה מתפתל ועולה בצורה מתונה כל הזמן בעמק בין שני הרים שהולך וצר. אתה עובר בדרך כפר אחד ארוך מאוד: תחשבו על כמה מאות משפחות שגרות רק בשתי שורות בתים ברווח של כמה מטרים ועד עשרות מטרים האחד מן השני. אתה יוצא מכפר אחד ויש שטח ריק של שדות או יערות בלתי חדירים משני הצדדים ואחרי ק"מ או שניים אתה נכנס לכפר הבא שכבר יהיה קצר יותר וצר יותר וגם הזוית של הכביש משתנה לרעתך אבל נשארת בגבולות הסביר. בדרך כלל יש 2-3 כפרים כאלה בכל עמק כזה ויש רבים כאלה. באיזה שהוא שלב נגמרים הכפרים וקצת אחרי זה גם הכביש ואז אתה נכנס "לעובי הקורה" רק שהקורות הן עדיין בצורת עצים בתוך יער תלול מאוד ובלתי חדיר למעט דובים שלמזלי לא פגשתי. התברר לי מאוחר יותר שבגלל "גרינפיס" וחוקי האיחוד האירופי אסור בתכלית האיסור לצוד דובים, הם מתרבים וניצפו כבר גם בסמוך לכפרים לאחר ששנים לא ראו אותם. שם מצאתי לי ערמה של גזעי עצים כרותים לנוח עליה ויש רבות כאלה בשולי הדרך. מנוחה, הרבה צילומים וחזרה בירידה לאורך כל הדרך - כייף גדול. כ- 25-30 ק"מ וכ- שלוש שעות הלוך וחזור כולל הכל. אין מה למהר והרעיון היה להנות מהנוף וממזג האוויר.

ערמת עצים - אחת מרבות
ערמת עצים - אחת מרבות
בטיול השני
לקחתי כיוון כללי הפוך, פחות או יותר מערב. הפעם לא חתכתי דרך העיר אלא בשוליה עד לכביש היציאה מן העיר וכמעט מייד לכביש הראשי, סה"כ עד כאן כקילומטר וחצי. זו אחת הדרכים הראשיות החוצות את סלובקיה מדרום לצפון ואני מדבר על הקטע שבין ז'ילינה לבין ג'דסה. יש קטעים שזאת דרך מהירה של ממש עם גדר הפרדה ומעקות בטחון ואז יש איסור על רכיבת אופניים. הקטע שאותו חציתי הוא מהצרים יותר אבל עדיין מדובר בכביש מרובה מסלולים וצומת לא מרומזרת. חוויה בפני עצמה למי שאחוז חרדה גם כשהוא חוצה את צומת בית השיטה. התנועה בכביש זה ערה מאוד כולל משאיות ענק שעושות את דרכן לפולין וצ'כיה ולהפך. זה הכביש עליו נסעתי בדרך לאושוויץ ויש בהמשכו מנהרות וגשרים, מעברי גבול, פולנים וצ'כים. עמדתי בצומת עם האופניים יחד עם המכוניות היוצאות מהעיר. הרעש הוא חזק מאוד ואברים מסויימים בגופי שבדרך כלל נמצאים הרבה יותר דרומה עלו לגרון... זה לקח כמה דקות וכולם ממתינים בסבלנות (מאיפה יש להם את זה??) וחוצים את הכביש או פונים לצדדים בצורה בטוחה לגמרי. גם אני. בצד השני אתה נכנס שוב למתכונת הכל כך דומה של הכפרים שתיארתי קודם: בתים משני הצדדים, נחל ועצים - הרבה עצים. הפעם עברתי בדרך ארבעה כפרים לעומת שלושה ביום הראשון ובשולי הכפר החמישי עצרתי לנוח, רק שבחרתי לנוח במקום לא טוב: ליד שיח פטל וכמעט מייד התחלתי לשמוע ולראות דבורים רבות שכנראה כעסו קצת על החדירה לטריטוריה שלהן. נכון שמלמדים אותך להשאר cool ולא לעשות תנועות מהירות, אבל זה לא עבד, עליתי בזריזות על האופניים וברחתי משם במהירות שיא. הדרך חזרה היתה מהירה בהרבה מאשר בטיול הראשון. הן בגלל הזוית של הדרך והן בגלל הדבורים. שוב כ- 25-30 ק"מ ו- 2-3 שעות.

"וביום השלישי.."
"וביום השלישי.."
בטיול השלישי
החלטתי לרכב לעיר המחוז הסמוכה - ז'ילינה - כיוון כללי דרום. דרך הכביש זה כ- 10 ק"מ מקצה עיר אחת לשולי השניה וביער מעט יותר. רכבתי בדרך צדדית פחות או יותר מקבילה לכביש, אך רחוקה ממנו למרגלות ההר. גם הפעם דרך מספר כפרים. השוני הפעם היה שהדרך שטוחה לגמרי למעט מקום מסוים באחד הכפרים שאתה כאילו מטפס על שולי ההר. לא הייתי מוכן לזוית העליה ובקושי רב גברתי עליה כשאני מחפש נואשות את האוויר שחסר. משם והלאה ירידה חביבה שהיא הצ'ופר שמחכה לנו בקצה כל עליה ומישור עד לפאתי ז'ילינה לגשר שעל הנהר קיסוצה. לא בא לי להסתבך בתוך העיר ועצרתי שם למנוחה ארוכה, מים, צילומים ויאללה חזרה הביתה באותה הדרך. שוב 2-3 שעות ושוב 25-30 ק"מ.
בזאת הגיעה לקיצה אפיזודת האופניים הקצרה והחולפת בסלובקיה ונשאר לי טעם חזק של עוד. יקח לי עוד זמן לאסוף את הכסף הנדרש לנסיעה כזו והפעםמתוכננת ועם האופניים. בינתיים אחיה על החוויות והאלבומים עם 448 התמונות שפיתחתי.

ז´ילינה - סוף הדרך
ז´ילינה - סוף הדרך

קרדיט: לארץ ולתושביה
 
 טיול בסלובקיה...
טיול בסלובקיה גן עדן לרוכבי אופניים להמשך
 השבילים של מחוז מארין...
השבילים של מחוז מארין רכיבה בערש הולדתם של אופני ההרים להמשך


לפורום טיולים
לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של רפי גנני...
 לתצוגת פורום
טיולי אופניים בסלובקיה - אוגוסט 2007
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 20/9/2007 :18:08 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  משה כ עם תוכן  קצר ולעיניין מספר 2


[ ]
לפרסום זה יש: 1 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 20    דרוג כללי: 3.15

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019