הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור שביל ישראל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

סיפור מסע של 900 ק''מ ב 14 יום רכיבה באופני שטח לאורכה של הארץ מהחרמון ועד לטאבה .
קרדיט: אלון אבנד בוגר וינגיט ,מאמן כושר ריצה ואופנים
הועלה על-ידי: 
אלון אבנד לאתר של אלון אבנד
25/4/2009, 10:54
מצלמים בעמק יזראל
                

   

 הרקע הכללי 
הרעיון לחצות את הארץ לאורכה באופני שטח לא צץ כך פתאום ובכלל דברים ספונטאניים זה לא אני .
כבר לפני חמש עשרה שנה עם הופעת אופני השטח בארץ, ראיתי בכך הזדמנות לנטוש את הטריאתלון ואופני הכביש שהחלו להוות סיכון חיים מוגזם בכבישים הסואנים ולשלב שתי אהבות גדולות שלי – טיולים וכושר גופני.
בתחילה יצאנו לרכיבות של שעתים שלוש בקבוצה קטנה בשבילי הירקון ויער בן שמן. (סינגלים היו אז שבילי עיזים להולכי רגל בלבד ), אבל מהר מאד עברנו לטיולי יום מלא ואף לטיולים מאורגנים לשלושה ימים עם פס מסודר מהמשפחה.
אחרי שנים שלושה טיולים כאילו, כשמפת השבילים שלי הלכה והתמלאה סימונים, התחיל להתגבש רעיון פרויקט חציית הארץ בשבילי שטח. בחשיבה יותר פרקטית על הנושא הבנתי, שכדי להוציא לפועל מסע כזה צריך שני תנאים בסיסיים: זמן פנוי בעונה הנכונה (סתיו או אביב) ושותף או שותפים מתאימים. (רמה טכנית וכושר) .
עברה תקופה ארוכה, נוספו טיולים וסימונים במפות. בסופו של דבר הגיע הזמן המתאים, חופשה בין עבודות בסתיו 2008 .
למציאת פרטנר השתמשתי בשירותי האינטרנט, שכן חברי קבוצתי יכלו ללוות אותי יום פה ויום שם, מסיבות מובנות של אמצע החיים. לאחר מספר פניות לא בכיוון (האינטרנט וחסרונותיו) מצאתי את בן הזוג ובדיעבד לא יכולתי לבקש מתאים ממנו. דויד התאים ברמת הכושר וגם ברמה הטכנית אך הכי חשוב, היינו באותו ראש ברוב הנושאים ובסדרי העדיפויות.

תצפית משחרות
תצפית משחרות

 ההכנות למסע 
לאחר השגת תנאי הסף, יכולתי להתקדם בתכנון המסע. דברים השתנו מאז הימים הראשונים של אופני שטח, הנושא הפך לטרנד ואתרי האינטרנט מלאו בבלוגים ,פורומים, מפות ומסלולים. מבדיקת מידע על מסעות דומים שנעשו בעבר ובהם סיפורי גבורה על סחיבת משקל גדול, צליחת מכשולים, סגפנות בלינה בשטח ואוכל קופסאות שימורים, היה לי ברור שאני עומד לתכנן כל פרט היטב על מנת לישון טוב, לאכול טוב ובקיצור לצמצם למינימום הפתעות לא רצויות .
תכנון המסלול התבסס על תוואי שביל ישראל, מסלולי אופנים המפורסמים באתרי אינטרנט וניסיון אישי מטיולי האופנים הקודמים .
שביל ישראל להולכי רגל נחנך באופן רשמי ב 1995 ומסומן במפות סימון השבילים. השביל מהווה היום מוקד משיכה עיקרי לטיולים רגליים לצועדים ממגוון קבוצות אוכלוסייה, מתרמילאים אחרי צבא ועד פנסיונרים . אתר השביל באינטרנט מסודר יחסית ומפרט את המסלול, מקומות לינה אפשריים, ציוד מומלץ, נקודות עניין, עצות ועוד. לדוגמא גיליתי שם רשימה מחממת את הלב הנקראת "מלאכי השביל". אילו אנשים שרואים שליחות בעזרה למטיילים בשביל ישראל במתן חדר, מקלחת, מיטה, טיפים לדרך והכל בהתנדבות.
כמובן שאתר שביל ישראל אינו מספיק לתכנון מסלול לרכיבת שטח ,מאחר והשביל אינו רכיב בהרבה מקומות ואינו לוקח בחשבון מגבלות ובעיות לוגיסטיות ייחודיות לרכיבה באופנים .
עם השנים ישנם גם הרבה שינויים בשביל,חלקם מעודכנים באתר ובחלקם נתקלנו רק בשטח ולכן בדיקת מסלולי אופנים נוספים ובדיקת התכנות לרכיבה רצופה בתוואי מפת סימון שבילים בזמן אמת מומלץ בחום.
לאחר בחירת התוואי עברתי לתכנון מפורט למקטעים יומיים. בהתחשב בכושר, בטופוגרפיה ובאורך היום (בשעה 17:00 כבר החשיך) קבעתי בין 55 ל 65 ק"מ ליום. קיטוע המסלול הניב 14 ימי רכיבה, אותם החלטתי לחלק ל 4 פרקים בני 3-4 ימים בגלל אילוצי משפחה שלי והעבודה של דויד. בדיעבד ההחלטה הוכיחה את עצמה גם בתור זמן מנוחה הנחוצה לרגלים ולישבן אחרי מספר ימי רכיבה ברצף .
כאשר הושלמו החלטות התכנון העקרוני והמפורט, עברתי לתכנון הביצוע לקבוע מועד התחלה ולוח זמנים ו"לתפור" את כל שאר הלוגיסטיקה – כלומר ציוד,לינה, אוכל והקפצות בתחילת כל קטע ובסופו .
בנושא הלוגיסטיקה לא אאריך למרות שהוא חשוב ומומלץ להשקיע בו זמן ומאמץ. (אשמח לפרט בנפרד למי שמעוניין). בקצרה: ציוד כל אחד – תרמיל גב עם מים וציוד תיקון חירום לאופנים ,תיק לסבל ובו מינימום בגדים וכלי רחצה, כך שהוספנו כ 8 ק"ג והדבר לא פגע כמעט באיכות הרכיבה. לינה ואוכל- מצאתי באזור נקודת הסיום של כל יום לינה מרמת הצימר ועד לחאן מסודר ואוכל מרמת הצרכניה ועד למסעדה. ההקפצות היו באדיבות סוניה חברתו של דויד ואריה אבא שלי שליווה אותנו גם בימים האחרונים, הרחוקים והמבודדים יותר ועל כך רוב תודות להם.

מטילות בשביל באזור יתיר - יום 8
מטילות בשביל באזור יתיר - יום 8

 יוצאים לדרך - חלק ראשון מהחרמון ועד כ"ס 
קבענו את תאריך היציאה בסוף חודש אוקטובר 2008 והחזקתי אצבעות שנספיק לעבור את המרכז ללא גשם ובוץ .
למעשה מזג האוויר הישראלי אידיאלי לטיולים כמעט בכל עונות השנה, למעט יוני – אוגוסט של החמסינים ומספר שבועות ספורים של פרקי גשם בתקופת החורף. החסרון היחיד הוא שאין אפשרות לצפות במדויק את פרקי הגשם המעטים וחלקם עזים למדי . החורף הרציני השנה התחיל רק במרץ אך דווקא בשבוע שיצאנו דובר בתחזית על אפשרות לגשם ואני הייתי מוטרד מהנושא. חששי התאמת בחלקו.

יום 1 המסלול – חרמון כניסה לאתר – מג'דל שמס – נמרוד – עין קניה – מפל סער – שמורת בניאס – גבעת האם – נחל חרמון – טיילת נחל חרמון/דן – טיילת שדה נחמיה - כפר בלום - שביל לבן לאורך הירדן - אגמון החולה – גשר הפקק – נחל מחנים – משמר הירדן .

עלינו לצפון בערב יום קודם ולאחר לינה טובה וארוחת בוקר בביה"ס שדה חרמון היינו מוכנים ליציאה.
כבר בדרך במעלה החרמון ראינו תנועת אופנים בנווה אטיב והתברר שבחרנו להתחיל בטיימינג מושלם עם מסע האופנים של חוצה גולן, מה שהבטיח ליווי והרבה אווירה בחצי היום הראשון. ואכן כשהתחלנו לרדת מאתר החרמון לכיוון נמרוד פגשנו עשרות רוכבי שטח של חוצה גולן שליוו אותנו עד עין קניה.
המשך היום הראשון היה נהדר, הטיילת היפה לאורך נחל חרמון עד כפר בלום, אגמון החולה מלא הציפורים , מזג אוויר מעונן חלקית ושבילים שטוחים ויבשים . וכך שסיימנו בקלות יחסית 60 ק"מ והיינו מלאי אופטימיות להמשך.

יום 2 המסלול – משמר הירדן - כפר הנשיא – עמיעד – נחל עמוד – הר חבקוק – חוקוק – כלנית – שביל שחור למאגר צלמון – עילבון – לאורך המוביל בעמק בית נטופה – תל ציפורי – מאגר בית נטופה – צומת החייל הבדואי.

היום השני היה כבר סיפור שונה לחלוטין, כבר בבוקר יצאנו באיחור בגלל כמה חברי קבוצתי שהצטרפו והתברברו בהגעה, עוד פנצ'ר בהמשך הבוקר ואנו נכנסנו לפיגור ביום ארוך שכלל מספר עליות קשות. הנופים אמנם לא אכזבו ,הגשר של צפת, נחל עמוד, ומאגר צלמון. גם המורל בחבורה היה גבוה, אבל בהפסקת הצהרים בחוקוק היה כבר ברור שאנו בדרך הבטוחה לחצות עמק בית נטופה בחשכה.
העננים שהחלו מתרבים מעלינו ובעיית גשם ובוץ בעמק רחפה גם היא באוויר. בעליה לעילבון עם שקיעת השמש וסימני העייפות של החברה ,שחררתי אותם לאסוף את הרכבים ואני ודויד ירדנו לנסיעת פנסים בעמק בית נטופה החשוך. סיימנו בתשישות די רצינית את היום השני עם 70 ק"מ, ישבן ורגלים כואבים.

יום 3 המסלול – צומת החייל הבדואי – צומת המוביל - נחל ציפורי – מעבר גשר לזרזיר – נהלל – סוללת המוביל בעמק יזרעאל – נחל גרר – ג'וערה – נחל תנינים – גלעד (אבן יצחק) – שביל שחור עד כביש 6 - גבעת נל"י – רגבים – שביל המוביל – אנדרטת משמר הגבול .

אחרי שינה טובה בצימר בציפורי הדברים נראו טוב יותר חוץ ממזג האוויר ונראה היה שהיום כבר לא נצליח לחמוק מאותו הגשם שאתמול הגיע לחרמון ולגליל. התחלנו ברכיבה ובעמק יזרעאל כבר ניכרו סימני שלוליות ובוץ מהגשם של הלילה. המשכנו ליערות מנשה, נחל גחר ונחל תנינים מתפעלים משבילי היערות והשדות המקסימים ולא פחות מכך מההתאוששות המדהימה של גופינו שנראה כי מתחיל להסתגל למסע. גם במשך יום זה ליוו אותנו עננים שחורים והברקים נשמעו מרחוק אבל באורך פלא הצלחנו לסיים עוד יום יבשים לגמרי.
דווקא לקראת סוף היום צצה בעיה מכיוון שונה לגמרי. גדרות הבסיס הצבאי באזור רגבים ואח"כ עבודות בכביש 6 שלא נראו במפה, אילצו אותנו לסטות מהמסלול המתוכנן. לאחר מספר התלבטויות נמצאה דרך עוקפת והמחיר היה רק באיבוד זמן. למזלנו שמרנו על קצב טוב עד לשם כך שסיימנו כמתוכנן באנדרטת משמר הגבול ואפילו הספקנו לרכב למסעדה בחנייה במענית "להוריד" חומוס ובירה לציון סוף היום.
יום 4 המסלול – אנדרטת משמר הגבול – ברקאי – שביל אופנים לאורך כביש 6 עד אלונית בקעה – שביל מסילת ברזל ליד אמץ – מבצר קקון – שביל המוביל עד עולש - נחל אלכסנדר – בורגתה - ינוב – צורן – כפר יעבץ – שביל המוביל דרך טירה – כפר סבא .

יום זה עמד גם הוא בסימן גשם ובוץ. כבר בתחילת הרכיבה בשביל של אדמה שחורה בשדות ליד מענית התמלאו הגלגלים בבוץ. הדבר הבהיר לי שנצטרך להיצמד לשבילי כורכר לאורך כביש 6 בחלק הראשון של היום ולחולות פרדסי השרון בחלק השני.
שביל הכורכר המסומן ע"י "דרך ארץ" לאורך כביש 6 ועד בקעה אל גרביה "עשה את העבודה" והיה אפילו נחמד. אחרי קפה ב"אלונית" בקעה אל גרביה התבהרו קצת השמים וגם מצב הרוח. המשכנו לתל קקון ולנחל אלכסנדר. יכולנו ליהנות מקצת שמש ונוף בעמק חפר. הפרדסים עמוסי הפרי בהמשך הדרך הוסיפו גם הם למצב הרוח למרות שהשמים החלו שוב מלאו בעננים.
הגשם "תפס אותנו" לבסוף, בשביל המוביל ודווקא הידק את השביל החולי ,ויחד עם הקור בשילוב הרטיבות והרוח דחף אותנו להגביר את הקצב ולהגיע מוקדם יחסית לכפר סבא. הגענו רטובים ומבוצבצים אך מרוצים מסיום הפרק הראשון של המסע.


ברכת רם על רקע רוכבי "חוצה גולן" - יום 1
ברכת רם על רקע רוכבי "חוצה גולן" - יום 1

 חלק שני מכפר סבא לתל לכיש 
יום 5 המסלול – שביל המוביל נווה ימין – אלישמע – צומת קסם – מבצר אפק שביל ישראל – כפר סרקין – מחלף נחשונים – יער אלעד – איזור תעשיה שהם – יער שהם – תל חדיד – בן שמן – נחל ענבה – מאגר ויער איילון – קיבוץ נחשון – מצפה הראל – תעוז.

לפרק השני נאלצנו לצאת בעיכוב של יומיים מאחר והשבילים בהמשך היו מלאים בשלוליות ובוץ מהגשם האחרון וכשיצאנו עדיין נשארו סימני הגשם. בכל זאת, תוך חצי יום שמש כשהגענו למצפה שהם (תצפית נפלאה 360 מעלות במרכז הארץ), שכחנו מנושא מזג האוויר שלא הטריד אותנו יותר מכאן ועד לסוף הטיול. ההמשך היה במסלולי הבית המוכרים שלי באזור יער בן שמן, שלפתע נראו קצרים בתוך המסע הארוך שהיה ועדיין לפנינו.
לאחר ארוחת צהרים טובה בלטרון המשכנו למצפה הראל וממנו גלשנו לצימר נחמד בתעוז שהיה למעשה קרוואן עם מרפסת קטנה, צופה על החורש של הר התנופה מכיוון מערב. הבטתי בהר בתוך השקיעה ונהניתי מהמחשבה שפרויקט חציית הארץ אכן הולך ומתגשם ולמרות הדרך הארוכה שעוד הייתה לפנינו (אמצע הדרך הוא רק בסביבות להב) והזכרתי לעצמי את ההבטחה מההתחלה- ליהנות מהדרך.

יום 6 המסלול – תעוז – הר התנופה (מסלול שחור) – דרך הפסלים (מסלול ירוק) – ישעי – בית ג'ימל – חזרה לשביל ישראל ולתל עזקה – דרך פארק למצפה משואה – רמת אבישור – ירידה לפני תל גודד – בית ג'וברין – תל לכיש .

עוד בערב לפני שעברתי עם דויד על המפות היה ברור שצפויים היום נופים "משגעים" אך גם כמה עליות בריאות , ואכן "על" הבוקר התכבדנו בעליה להר התנופה לתצפית לכיוון לטרון ומודיעין ומשם לתל צרעה לתצפית בכיוון נחל שורק ובית שמש. היום המשיך בעלייה קשה מנחל שורק ועליות לתל עזקה ומצפה משואה ולמרות שבסיום כל טיפוס היה נוף מדהים, חשבתי לעצמי שלעשות את המסלול הזה עם אנשים ברמות כושר שונות זה יכול להיות מאד בעייתי.
לאחר שעמדנו יפה בעליות היינו בהחלט זקוקים להפסקת הצהרים במצפה משואה ואבא שלי שאמור היה לאסוף אותנו בסיום היום הזה, הקדים ופינק אותנו בסנדביץ' טוב פירות יבשים, קפה ועוגיות.
המשך היום היה יותר קל. רכיבה לאורך רמת אבישור, ירידה לצומת בית גוברין והמשך במגמת ירידה בין הכרמים של ענבי לכיש. היה מהנה וגם טעים במיוחד (כמובן שאני מדבר על טעימות בלבד).
סיימנו בתל לכיש את החלק השני שהיה קצר יותר מאחר והעדפתי להעריך בשני החלקים האחרונים הרחוקים יותר, מבחינת הקפצות .

עליה להר התנופה - יום 6
עליה להר התנופה - יום 6

 חלק שלישי מתל לכיש עד ספיר 
יום 7 המסלול – תל לכיש – חציית כביש 6 ומסילת הרכבת ורכיבה מערבה עם שביל ישראל – חציית כביש 40 תל קשת – תל נגילה – בנחל עם שביל ישראל חציית כביש 40 ומסית הרכבת מזרחה – תל מליחה –שביל ישראל לאורך נחל שקמה – דבירה – שביל אדום לכיוון להבים – עליה ליער להב עד מצפה להב – ירידה למוזיאון ג'ו אלון – מסביב עד הכניסה הצפונית לישוב להב .

לחלק השלישי יצאנו מוקדם בבוקר. סוניה חברתו של דויד הקפיצה אותנו לתל לכיש ואנו התחלנו את היום השביעי שהיה בסימן תלים : תל לכיש, תל קשת, תל נגילה, תל מליחה וכל זה בבוקר כולל סינגל קצר ויפה בנחל פורה. מרבדי הכלניות המאפיינים את האזור באביב לא היו אבל עדיין אפשר היה ליהנות מנוף הבתרונות המרגיע .
חצינו מתחת לכביש 6 לנחל שקמה והמשכנו עם שביל ישראל לאורך הנחל, פגשנו בדרך זוג תרמילאים שבדיוק תפסו שלווה מתחת איזה עץ וקבוצת פנסיונרים שעושים כל פעם קטע אחד מהשביל. אי אפשר היה שלא להתפעל מהיופי בפרויקט שביל ישראל שמחבר אנשים בגילאים שונים עם תחביבים שונים לאהבת הארץ והטיול בה.
מאוחר יותר כששביל ישראל הפך להיות לא רכיב ועלה ב"דוך" למצפה להב ואנו נאלצנו לעלות למצפה בשביל סימון אדום מסביב ,חשבתי על הצורך בסימון מסודר של שביל ישראל לאופנים, עם תחנות ברורות ואתר מסודר שיקרב רוכבים רבים לפרויקט הנפלא הזה.
את הלילה העברנו אצל אחד מ"מלאכי השביל" בישוב להב. אבי נבון ואשתו הם אנשים מקסימים שהקצו חדר בישוב למטיילי השביל וקראו לו "חדר שביל". מהכניסה ליישוב ישנם סימוני שביל ישראל על מדרכות היישוב שמובילים אותך לחדר . החדר עצמו צנוע אך יש בו כל מה שמטייל צריך.מיטות, מזרונים, מקלחת חמה, מטבחון והכי חשוב פינת ישיבה עם מפות, הסברים ויומן מטיילים מלא בעצות ועדכונים שונים בנושא השביל.
אנחנו כרוכבי אופנים מפונקים בקשנו גם מצעים ושמיכות ונענינו בשמחה. כמובן שהשארנו תרומה יפה בתיבה המיועדת לעזרה באחזקת החדר למטיילים הבאים. אחרי מקלחת טובה וקריאת כתבות, מכתבי מטיילים וכמובן ביקור בצרכניה של הישוב, יצאנו לסיבוב היכרות עם המקום וגם כאן חיכתה לנו הפתעה טובה.
מגרש הכדורסל היה מואר ומרחוק היה נדמה לי שהוא מלא זוגות אופנים אבל הייתי בטוח שאני פשוט מדמיין מרוב ההתעסקות בנושא , אך כאשר התקרבנו לבדוק את העניין אכן עמדו שם כ 150 זוגות אופני הרים ברמה טובה וביניהם הסתובבו שלושה אנשי צוות שטיפלו בהם. משיחה עמם הבנו שפעם נוספת , בעיתוי מושלם אנו מצטרפים למסע התרמה בן 5 ימים באופני שטח עבור בי"ח אלי"ן בירושלים ובדיוק למחרת הם עושים את הקטע מלהב לערד.

יום 8 המסלול – להב – עם שביל ישראל עד סנסנה – על הכביש עד ישוב מיתר – מסביב להר ריחן – עם שביל ישראל ביער יתיר (בית היערן) עד הישוב עמשא – ירידה בדרך נוף שביל אדום – לפני שטח אש ירידה מהר המחילות לישוב בדואי דרג'את – עם שביל ישראל לתל ערד – יער ערד – ערד .

התארגנו בבקר ויצאנו לדרך בזמן שראינו את האוטובוסים של רוכבי המסע מגיעים ליישוב . בערב קודם נאמר לנו כי רוכבי המסע רובם אנשים מבוגרים מחו"ל אשר תרמו סכום נכבד כל אחד ,והמסע מאורגן בצורה מרשימה עם ליווי , סגירת כבישים היכן שנדרש , הסעות ולינה במלון בערד .
ראינו את סימוני המסע ושולחנות הכיבוד והשתייה בדרך (סירבנו בנימוס למרות שהציעו לנו בשמחה) .
אחרי היישוב מיתר עזבנו את מסלול המסע והמשכנו לפי התכנון עם שביל ישראל , דבר שהתברר כטעות שהוסיפה לנו ק"מטראז' ותפירות ,בעוד מסע האופנים נסע על דרך נוף צפונית סימון כחול ונפגש איתנו בסיומה . עברנו לרכיבה משותפת איתם שהייתה נחמדה מאד , פגשנו בניהם לא מעט ישראלים שהצטרפו למסע מטעם מקום העבודה שמכיר בחשיבות פרויקט שמשלב פעילות גופנית ותרומה לקהילה , כן ירבו !
מיער יתיר שוב נפרדנו כשהם ירדו לכיוון הכביש לערד ואנו עלינו עם שביל ישראל עד היישוב עמשא תצפית נדירה צפונה לכל יהודה ושומרון ומזרח לכיוון ערד. הירידה של שביל ישראל מהר עמשא לא רכיבה לכן ירדנו בדרך נוף סימון אדום דרומה , דרך נוחה עם תצפיות מקסימות לכיוון ערד והבקעה אך מסתיימת בשטח אש יתיר, בעיה שהייתי מודע לה בתכנון. ( צה"ל סוגר שטחי טיול עצומים והדבר מחריף ככל שיורדים דרומה) . חשוב לדעת שבמקרה זה במפת סימון השבילים גבול שטח האש אינו נכון, ומכיוון שלא היינו בשישי אחה"צ או שבת (זמנים היחידים בהם ניתן לעבור שטחי אש) ,וכבר היה ניתן לשמוע את היריות הולכות וקריבות, פנינו לשביל ירידה מהר מחילות הישר לישוב הבדואי דרג'את , האופציה הפחות מועדפת .
מי שעובר בשנים האחרונות בכביש שוקת ערד רואה את הצמיחה והפלישה הבלתי מרוסנת של היישובים הבדואים ללא כל רישיונות או פיקוח על אזורים שלמים שם . מבלי להיכנס למי צודק בעניין שכן אין ספק שגם המדינה אשמה לא פחות במצב ,העובדה היא שבמפה מסומן ישוב אחד קטן ובפועל נכנסנו לעיר ואחריה הרבה ישובים קטנים בדרך לתל ערד , דבר שלא נתן תחושה טובה בעיקר שהיו נערים שרצו אחרינו כאשר לא רצינו לעצור לקראתם , ומסיפורים של טיילים אחרים שמעתי גם על זריקת אבנים בליווי קללות .
דווקא מבחינת הרגשת הביטחון במסלול היום עם השלמת גדר הביטחון מלהב עד לעמשא לא הרגשנו בעיה . למרות שהיה ברשותי נשק קצר התלבטתי עוד בהכנת הציר האם זה נכון לקחת אותו . הדבר שיכול לסבך את העניינים במקרה של ניסיון גניבה. תשובה חד משמעית כנראה אין לכן נחזור לסיפור המסלול ולדברים טובים.
לאחר שבקרנו בתל ערד, חברנו שוב למסע האופנים עבור ביה"ח אלי"ן ם וסיימנו ביחד את היום בערד , כאשר רכבי משטרה מקבלים את פנינו ,תנועת רכבים עוצרת לכבודנו ועיניים משתאות של תושבי העיר מלוות אותנו ברחוב הראשי .

יום 9 המסלול – ערד – מנחת ערד – שביל ירוק להר יהל – הר כפון – מעבר כביש 258 נחל חימר – פניה דרומה לשביל אדום על הר קומות – פניה מזרחה לשביל שחור לאורך נחל עמיעז – ירידה עד מישור עמיעז – יציאה למפעלים בכביש 90 – נסיעה בכביש עד עין תמר .

עוד בתחילת המסע, הייתה בקשה להצטרפות חברים למסלול הירידה לים המלח ואכן התייצבו בבוקר שני חברים מקבוצת הרכיבה שלי ויצאנו לכיוון ים המלח.
אחד הדברים המדהימים בטיולי אופנים ארוכים זה המעברים מתא שטח אחד למשנהו עם שינויי הנוף , הצמחייה ושאר מאפיינים . במסע הזה כבר היו מספר מעברי תאי שטח אבל הירידה לבקעה הוא ללא ספק אחד המרשימים שבהם .
למרות שהמסלול תוכנן על שבילי 4X4 מסומנים שאמורים להיות מסודרים ,ועוד במגמת ירידה עד מישור עמיעז , היו כמה ירידות תלולות מאד עם דרדרות וגם שתי עליות קצרות אך "עבות" במיוחד שנאלצנו לעבור בהליכה . עם זאת רוב המסלול היה הנאה צרופה של טיסה בירידה בנופים מרשימים.
עשינו הפסקת צהרים במישור עמיעז והמשכנו לכיוון עין תמר. דווקא בשביל זה שהכרתי מטיולים קודמים אירעה התקלה הרצינית הראשונה במסע.
כבר במעבר הנחל הראשון ראיתי ששיטפונות שהיו בשבוע שעבר הרסו את השביל והותירו אבנים סחף וחריצים המקשים על הרכיבה , במעבר הנחל הבא חתך סלע חד במיוחד את הצמיג של דויד וכל ה"ג'יפה" יצאה מהצמיג.
אני חייב לעצור כאן לשאלה שרוכבי שטח רבים מתחבטים בה : פנימית או טיובלס .
דויד הגיע מאסכולת הטיובלס ואני מאסכולת הפנימית עם החומר מגובה בלחץ אוויר גבוה . עוד בתחילת המסע כשהנושא עלה כבדנו כדרכינו איש את דרך רעהו וסיכמנו שימים יגידו . בשלב זה של המסע התוצאה הייתה כבר שתים אפס לטובת אסכולת הפנימית ,אך גרוע מזה הפעם הצמיג של דויד היה קרוע בצורה שגם פנימית לא עזרה .
אלתרנו מדבקת פנצ'ר לחלק הפנימי של הקרע בצמיג ופנינו לשביל כורכר מסודר יחסית לכיוון כביש 90 מתוך תקווה שבכביש הצמיג ישרוד עד סוף היום , וכך היה . למרות שהדרך בכביש הייתה ארוכה יותר ולא תאמה את רוח המסע להימנע מכביש כמה שיותר , היה משהוא מרגיע להפליא ברכיבת הכביש עם צבעי האדום כתום של השקיעה מעל הרי ים המלח . הגענו לעין תמר מאוחר יחסית אך שלווים ומרוצים מהרפתקאות היום . כמובן שבאותו ערב החלפנו צמיג ולקחנו צמיג רזרבי מהחברים שהצטרפו אלינו באותו היום .

יום 10 המסלול – עין תמר – נחל אמציה – תחנת פז בעין חצבה – שביל סימון שחור ציר המעיינות – פארק ספיר .

מעין תמר נכנסנו ישר לנחל אמציה אותו זכרתי כקצת בעיתי מבחינת התחפרות האופנים בחצץ ,אבל בסוף למעט כמה קטעים שהיינו צריכים להוריד מהלך ולפדל קצת יותר קשה תוך פחות משעתים עברנו את 22 הק"מ ועצרנו לקפה וחטיף בתחנת פז בחצבה .
משם המשכנו לציר המעיינות , שביל סימון שחור נוח עם נוף הערבה כשמידי פעם חוצה השביל ערוצי נחלים תוך עליות וירידות לונה פארק קצרות . ההתקדמות בציר הייתה מהירה בגלל רוח הגב הצפונית וגם בגלל השביל שהיה במצב טוב ,ולקראת הצהרים כבר נפגשנו עם אבי בפארק ספיר . אכלנו סנדביצ'ים טובים וקפה ועוגיות לקינוח , שטפנו את עצמינו העמסנו את האופנים וכבר היינו בדרך חזרה למרכז , מסיימים חלק שלישי בהצלחה .

הירידה לים המלח - יום 9
הירידה לים המלח - יום 9

 חלק רביעי ואחרון מפארק ספיר למסוף טאבה  
יום 11 המסלול – צופר – חזרה לפארק ספיר – ציר המעיינות דרומה למואה – נחל עשוש – בהר נשפה חזרה בשביל סימון ירוק לציר המעיינות – מעבר נחל ברק ופארן עד סוף שביל הסימון האדום ואז חזרה בסינגל סימון ירוק עד הכניסה לפארן – פארן .

ירדנו דרומה עם אבי שלווה אותנו בכל החלק האחרון . הגענו בערב לפני לחאן החמורים מאחורי היישוב צופר , הכנו ארוחת ערב טובה במטבחון והתארגננו למחר . המסלול מספיר לפארן על ציר המעיינות הוא חצי יום או פחות ומתאים למי שיוצא בבקר מהמרכז ומתחיל את רכיבת החלק הרביעי בצהרים . לנו היה יום שלם מאחר והגענו בערב היום הקודם ,ולכן ניצלנו זאת לרכיבת מסלול מעניין ויפה יותר שכלל כניסה לנחל עשוש עד להר נשפה וסיבוב סינגל נחמד בסביבת פארן .
הימצאות רכב מלווה נתן אפשרות לרכב ללא תיקי הסבל ולהרגיש יותר נוח בקטעים טכניים. קבענו גם מפגש צהרים עם אבי לאוכל וקפה . יתרון נוסף הייתה ניידות ברכב בסוף יום הרכיבה וכבר בערב ניצלנו זאת לארוחת ערב מזינה במסעדה "מואה".
בשלב זה כבר נתקיימה שגרה אחרי מקלחת וארוחת ערב ובה אני כטיפוס בוקר מצליח בקושי לעבור על המפות למחר וצולל לשינה עמוקה, ואילו דויד טיפוס הלילה היה מוריד את תמונות היום וממשיך בקריאה ושאר סידורים אל תוך הלילה . בבקר לעומת זאת הייתי משקים קום בעוד דויד היה מתעורר ממש רק בהפסקה הראשונה אחרי שעת רכיבה . באותו ערב ישנו בצימר מפנק בחאן אבירן שבפארן ולאחר המסעדה נרדמתי היטב מול איזה סרט בטלביזיה .

יום 12 המסלול – פארן – נחל פארן – נחל ציחור שביל סימון כחול – שביל ישראל לאורך קו המתח הגבוה סמוך לכביש מצומת ציחור עד שיזפון – לאורך שביל ישראל סמוך לכביש לאילת ושמאלה לשדה עובדה – לפני הכניסה לשדה התעופה שמאלה בכביש צר לשחרות – חאן שחרות .

תחילת היום היה בנחל פארן הענק ההולך ונסגר לקראת הכניסה במעלה לנחל ציחור , שיפוע מתון עם מעט התחפרות בחול שהתגברנו עליה יחסית בקלות.
החלק הבעייתי שעלה כבר בתכנון היום היה שוב שטחי האש , בעיה הזכרנו בפרק קודם , רק שהפעם בקטע מצומת ציחור לשיזפון כל השטח משני צידי הכביש הוא שטח אש ענק לאורך כל ה 25 ק"מ . האופציה הייתה לתזמן סופ"ש וגם אז תוואי השבילים של שמורת הצינים קשה וארוך מדי ליום רכיבה אחד . החלטנו ללכת עם שביל ישראל בדרך העפר לאורך הכביש ולעבור לשולי הכביש רק במקרה שהשביל לא יהיה רכיב .
בסופו של דבר היו מספר שבילים נוחים לאורך הכביש . אני ממליץ על השביל של קו החשמל שהיה גם מסומן כשביל ישראל . לאורך השביל היו עליות וירידות רבות אך בעזרת רוח גבית הצלחנו לרכב בקצב טוב ולהגיע לצומת שיזפון למפגש צהרים עם אבי .
במשך אותו יום היה מתוכנן שביל סימון אדום לכיוון שחרות אבל דווקא הוא היה חולי ונאלצנו לרכב כמה ק"מ על הכביש המוביל לשחרות . כביש צדדי שקט שהסתיים בשביל כורכר ,עם עליה קשה של ק"מ אך בסופה חאן ציורי ומקסים עם תצפית מדהימה על הבקעה .
קבלת הפנים בחאן המנוהל ומתוחזק ע"י מספר אנשים מצומצם החיים במקום כללה אטון מפונקת שמתנהגת כמו כלב ביתי לכל דבר (ליטופים והאכלה) , בריכה טבעית מדהימה עם ערסל לכיוון השקיעה , קראוון עם חשמל ומים חמים בשעות המוסכמות ויותר מאוחר ארוחת ערב נהדרת שהכינו לנו באוהל המרכזי.
בהכנות למסע שמעתי מסיפורים על היישוב שחרות והחאן הצופה ממעוף הציפור על הבקעה אבל הסיפורים התגמדו מול המציאות ,ולאחר רכיבה של 75 ק"מ (היום הארוך ביותר מבחינת ק"מטרז') בשעת שקיעה נהדרת , היו אילה ללא ספק הנופים היפים ביותר עד כה .

יום 13 המסלול – חאן שחרות – חזרה בכביש הצר לבקעת עובדה – שביל סימון שחור לאורך גדר שדה התעופה – שביל סימון ירוק עד לשמאלה בשביל סימון כחול לנחל מלחן – ימינה לשביל סימון ירוק לנחל מתק – עליה בשביל סימון כחול לתצפית הר ברך – חזרה בשביל סימון כחול עד לנחל בטמים – ירידה בשביל סימון כחול במעלה הסיירים – נחל עתק – נחל רחם – עליה בשביל סימון שחור מעל באר אורה – ירידה בשביל סימון כחול למחנה אורה הנטוש – ישוב חדש באר אורה .

יצאנו ליום 13 מתוך ידיעה שזה אמור להיות היום המרשים ביותר במסע . התחלה בחאן שחרות , עליה לתצפית הר ברך וירידה לנחל עתק הבטיחו יום של נופים מדהימים .
אולי בגלל המחשבה על היום המדהים הצפוי לנו , אולי אווירת החאן הפסטוראלית ואולי פשוט זחיחות לקראת סוף המסע ,אבל שלא כמתוכנן,החלטנו להתחיל את היום בסינגל שראינו ממעלה החאן "רץ" לכיוון הכללי שלנו הוא בקעת עבדה . הסינגל שהמשיך לעומק השטח על גבעות בתוליות היה מקסים למראה וגם נראה היה שמולך בכיוון הנכון . לאחר כמה קילומטרים כשכבר יכולנו לראות את בקעת עובדה הגיע הסינגל לסופו על מצוק הצופה לבקעת עובדה והתברר שהוא כנראה מסלול טיולי גמלים למתארחים בחאן שחרות.
לאחר בדיקה מהירה של הסביבה מול המפה ומתוך הבנה שלא חוזרים את כל הדרך ,ראיתי שביל עיזים שיורד ברכס הבא לבקעה . רכבנו מעבר לרכס , והצלחנו לאתר את שביל העיזים . ירדנו בשביל עם סלעים ומדרגות שהיה קשה להולכי רגל ולא כל שכן עם האופנים בידיים . בסופו של דבר שילמנו מחיר קטן יחסית על הספונטניות אבל במסע ארוך עם פוטנציאל לבעיות רבות אני לא ממליץ לקחת הימורים כאלו ואותי זה חיזק לדבוק בתוכנית בהמשך היום.
עלינו על שביל הסימון לכיוון הר ברך ואז כאילו להמחיש את שנאמר קודם הרגשנו רוח נגדית שהאטה את קצב ההתקדמות שלא כמו בימים האחרונים . הרוח שעד עכשיו לא סמנו לב איליה כי הייתה צפונית וגבית , השתנתה היום לדרומית והקשתה מאד בהתקדמות .
המשך היום היה מדהים ביופיו ולדעתי היפה ביותר במסע ,אך הרוח הנגדית הפכה אותו גם לאחד הימים הקשים בו. הגענו למנוחת צהרים מותשים ובאיחור. למזלנו היה המשך המסלול במורד מעלה הסיירים בכיוון מזרח ללא רוח . הדבר שאושש אותנו ושיפר את מצבינו בזמנים . סיימנו בנחל רחם ובשביל כייפי להיאחזות הנטושה בבאר אורה וממנה ירדנו לישוב הקהילתי החדש של באר אורה שם קבענו להיפגש עם אבי בסוף היום .
את הלילה כבר בילינו באילת . תחושת סוף המסע והריקנות שאחרי השגת מטרה החלה לקנן בי אבל מיד סילקתי אותה מכיוון שצריך היה לעבור בהצלחה עוד יום רכיבה בהרי אילת הקסומים עד הסיום .

יום 14 המסלול – באר אורה – שביל סימון כחול צמוד לצוקי אברונה - ציר הנפט – שביל סימון ירוק לקניון שחורת – הגעה ומעבר מערבית להר שחמון – עליה בכביש לעבדה – ירידה בנחל שלמה נחל יהושפט ונחל רחבעם עד הכביש לטאבה – טיילת מקביל לים עד מסוף טאבה .

פתחנו את היום האחרון בישוב באר אורה ונאלצנו להקיף את גדר היישוב מאחר והשער לשביל השטח שהיה פתוח אתמול היה סגור בבוקר . הסיבה שהתעקשנו על העיקוף היא הרצון לרכב בשבילים הצמודים להרי אילת ולצמצם את הרכיבה על ציר הנפט המשעמם יותר .
להפסקת בוקר נכנסנו לקניון שחורת עד להיכן שהוא רכיב , מצאנו לנו סלע נוח בצל ונהנינו מהשקט בין קירות הקניון , עד שהיגיע קבוצת תלמידים בטיול רגלי שהפרה את השלווה . המשכנו בשביל סימון לכיוון דרום עם עליות ירידות וקצת התחפרויות מדי פעם בחול הנחלים , אבל בנוף המקסים של הרי אילת .
בהר שחמון הנמצא ממש מאחורי העיר נכנסנו לסיבוב סינגלים נחמד שנפתח באדיבות רוכבי השטח מהסביבה וגיליתי באחד מהנופשים שעשינו באילת . הסינגלים עולים ויורדים על הגבעות כמו רכבת הרים ומגיעים לנקודה הצופה מלמעלה על העיר והמפרץ .
לאחר שנהנינו בסינגלים והצטלמנו על רקע העיר יכולנו להמשיך לכיוון נחל שלמה . את נחל שלמה טסנו בירידה לכיוון הים ולא פסחנו בדרך גם על סיבוב קטן בנחל יהושפט לכיוון שביל ישראל ש"רץ" על הרכס וצופה על הגבול עם מצרים .
כשהגענו לים כבר הייתה הרגשה סוף . רכבנו לאט בטיילת חוף הנסיכה ומשם פילסנו את דרכנו בין המוניות והאוטובוסים על מנת לצלם תמונות לסיום במסוף טאבה .
לאחר התמונות חתכנו לחוף הים ונכנסנו לטבילה טובה בים סוף נהנים מרגעי השלמת המסע המופלא של חציית הארץ לכל אורכה .


השקיעה בבריכה בשחרות - יום 12
השקיעה בבריכה בשחרות - יום 12

 נתונים וסיכום 
לסיכום:ממוצע 64.29ק"מ ,4:24 שעות רכיבה נטו ,וקצב 14.6 קמ"ש ממוצע ליום .
היום הארוך 74 ק"מ וסה"כ 900כל המסע ק"מ ו 61:38 שעות רכיבה נטו.

מיסוד שביל ישראל באופנים הינו פרויקט המתבקש לאור חשיבות שני הנושאים המשתלבים באופן טבעי כל כך :
שביל ישראל - המחבר מספר ערכים ונושאים החשובים לנו מאד במציאות של השנים האחרונות . נושאים כמו חינוך לאהבת הארץ , חיבור למולדת דרך "הרגלים" , הכרת הנופים , האנשים והאוכלוסיות השונות בישראל , שמירת הטבע והסביבה בה אנו אמורים לחיות עוד שנים , וכמובן פעילות גופנית מתונה ובריאה בעידן הישיבה הממושכת מול הטלביזיה והמחשב .
אופנים המצאה שקיימת כבר שנים כפיתרון זול ויעיל של תחבורה ובשנים האחרונות עולה בהדרגה הפופולאריות שלהם כפיתרון אידיאלי לבעיות המודרניזציה בהפחתת זיהום וצפיפות בערים הגדולות , בפעילות גופנית מתונה ובריאה ,אהבת טיולים ושמירה על הסביבה .
לשביל ישראל באופנים קיימות כבר מספר הצעות למסלולים ואני מניח שככל שיותר אנשים יעשו את הפרויקט כן יגדלו הרעיונות בנושא עד שיסומן רשמית מסלול רציף המתאים כולו לאופני שטח .
בבניית המסלול שאני ודויד ביצענו השתדלתי לבחור בשבילי טיול יפים תוך שמירה על שני עקרונות :
כמה שפחות כביש , ואכן למעט קטעי חיבור קטנים בכבישים צדדים כשלא הייתה אפשרות גישה אחרת , המסלול כולו בדרכי שטח .
כמה שפחות קטעי הליכה עם האופנים , וגם כאן למעט קטעים קצרים של טיפוס , ירידה או מעברים מקומיים לא היו הליכות ממושכות .השבילים ברובם היו דרכי 4X4 נוחות ומעט הסינגלים שעברנו היו זורמים ברמת סינגל בארי .
למרות שהמסלול שלנו סטה משביל ישראל הרגלי בעיקר בחלק הצפוני מסיבות עבירות קשה של צמחיה וטופוגרפיה , אני חושב שיתרונו הגדול בזה שהוא מתאים לרוב אוכלוסיית מטיילי האופנים ברמת הקושי שלו ויכול להוות בסיס למסלול עממי "שכל אחד יכול" לבצע ולחוות את חציית הארץ לכל אורכה .
לסיום אני רוצה להודות לדויד , חבר יקר שקט וצנוע , עם הרבה חוכמת חיים שהיה שותף מלא לחלום ולביצוע שלו , וגם היום ממשיך לפרגן ולעזור במה שאני מבקש . תודה גדולה לאריה אבי היקר שמלווה אותי דרך קבע בשיגעונותיי הרבים , מי מרתון טבריה בגיל 15 בלבד ועד טיולי האופנים בשנים האחרונות . תמיד נמצא בכל מקום שצריך עם העזרה המתאימה והצ'ופרים .
אחרונות חביבות תודה מיוחדת לנשים סימה ואורית ששחררו אותנו למשך החודש ופרגנו כל הדרך במסע הנהדר הזה .

אלון אבנד פ.0543519513
מייל :aabend74@gmail.com
האתר : emalon.fav.co.il

תמונת סיום בטאבה - יום 14
תמונת סיום בטאבה - יום 14

קרדיט: אלון אבנד בוגר וינגיט ,מאמן כושר ריצה ואופנים
 
 בית גוברין אילת ...
בית גוברין אילת על שביל ישראל להמשך
 מסע אופנים ממיתר לאילת...
מסע אופנים ממיתר לאילת חמישה ימים באופני שטח להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של אלון אבנד...
 לתצוגת פורום
שביל ישראל באופנים
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 17/8/2009 :12:13 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  שאול לב עם תוכן  יישר כח
 17/8/2009 :12:41 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלון אבנד עם תוכן  בהצלחה


[ ]
לפרסום זה יש: 2 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 48    דרוג כללי: 4.31

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019