הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור שביל ישראל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

מהצפון לדרום בשבעה ימי רכיבה
קרדיט: לאילן מ''אופני גלעד'' בת''א
הועלה על-ידי: 
מתן מליחי לאתר של מתן מליחי
16/4/2010, 01:57

                

   

 סיפור מסע חרמון אילת או חרמון באר שבע... 


סיפור מסע חרמון – אילת \ חרמון – באר שבע.
שלום, שמי מתן, לפני כשלושה חודשים שלושה חברים ואני החלטנו לקנות אופניים ולעשות את שביל ישראל לקראת גיוסם. אני רוכב כבר הרבה שנים, אומנם לא ברמה מקצועית אבל יש לי מושג... כרגע אנחנו בזמן לימודים ולכן בחודש הראשון להחלטה בעיקר ערכנו חיפושים באינטרנט אחר אופניים מתאימים. קראנו כתבות, מאמרים ועצות לגבי אופניים ולגבי חציית הארץ על שני גלגלים. לאחר כניסה מהירה לתחום מצאנו כל אחד את אופניו והתחלנו להתרגל אליהם, בהתחלה בטיולים של כמה שעות עד חצי יום ואח"כ גם ביול של שלושה ימים, ההכנות היו קודם כל כדי להתרגל לאופניים החדשות, לתנוחת הרכיבה, העברת הילוכים נכונה, שליטה באופניים בכל מיני סגנונות רכיבה וכו' וגם כדי להתכונן לטיול הגדול הצפוי לנו, לדעת איזה ציוד נחוץ לנו, מה כדאי ומה לא כדאי להביא איתנו, איך לרכב ואיך לסדר את היום בצורה הכי אפקטיבית שתתאים לטיול. המועד המתוכנן לטיול היה מיד לאחר פסח שנגמר ביום שני בערב. לאחר חיפושים, קריאה, למידה, התייעצויות בדיקות וקניות ארזנו תיקים, ניקינו והכנו את האופניים וביום שני בשתיים לפנות בוקר נפגשנו ארבעתנו אצל חבר בירושלים, התוכנית היתה להעמיס את הרכב של חבר שלנו ולצאת בשתיים וחצי מירושלים כדי להגיע לחרמון בשעה סבירה אחרי תפילה, קניות וארוחת בוקר. העמסנו את הרכב, קשרנו, מתחנו סידרנו וסגרנו וכשיצאנו עברנו דרך תחנת דלק כדי למלא מיכל מלא שיספיק לנו עד החרמון, בזמן התדלוק קפצתי ל YLOW כדי לקנות איזה NESTE לדרך וכשאני יוצא אני רואה מתחת לרכב שלולית של דלק שמתחילה לזרום לכיוון הביוב של התחנה, אין הרבה זמן , הכסף שלנו זורם דרך מיכל הדלק אל הביוב של תחנת הדלק, השעה כבר שלוש לפנות בוקר, צריך לקבל החלטה מהירה. החלטנו לדחוף את הרכב כל הדרך עד למוך של אבא של חברנו הנהג, שם העלינו אותו על הליפט ומצאנו שיש חור בחלק העליון של מיכל הדלק, פירקנו את הצינור של הדלק ורוקנו חצי מיכל לתוך ג'ריקן שניקח איתנו באוטו. סופסוף אחרי הכל כשנפסקה הנזילה אפשר לזוז, השעה ארבע לפנות בוקר ואנחנו באיחור של שעה וחצי, יצאנו. השעה עשר בבוקר, אחרי תפילה, אחרי קניות ולפני ארוחת בוקר אנחנו בעליות של החרמון, במג'דל שמס אני נותן גז והרכב מתחיל להשתעל, עוד קצת וכמעט נכבה, ככה אנחנו סוחבים עד לקופות ונאלצים לוותר על הרצון להתחיל מ"גבעת הקרב" או לפחות מהרכבל...
לאחר פריקה של הרכב, ארוחת בוקר מהירה, זיווד התיקים וכמובן תמונת היציאה למסע- אנחנו מתחילים, ירידה לבירכת מן, משם ממשיכים בוואדי ועולים חזרה אל הכביש וירידה דרך הכפר הדרוזי "נימרוד" , הירידות באיזור הזה כצפוי מאוד תלולות ואנחנו רוכבים בממוצע מהירות גבוה, הדרך רצה לנו , אנחנו משתדלים לעבוד לפי הכללים שקבענו לנו מראש והם לשאוף כמה שיותר לשטח ורק אם אי אפשר אז על הכביש ודבר שני – מפאת חוסר הזמן שיש לנו ( שמונה וחצי ימי רכיבה ) להישתדל שלא לעצור אם לא מוכרחים. כך אנחנו מתקדמים דרך מפל סער אל קיבוץ שמיר וממנו חותכים לתוך עמק החולה וחוצים את כל העמק לכיוון דרום עד שבשעת השקיעה אנחנו מגיעים אל גשר בנות יעקב, שם מתארגנים כבר בחושך ומכינים ארוחת ערב עשירה של פסטה עם בשר קצוץ ברוטב בולונז. אחרי הארוחה מוציאים את פנקס הממוצעים ומעבירים את הידע מהספידומטר אל הפנקס – 61 ק"מ 3:40 ש' רכיבה ( רכיבה נטו=הזמן שהגלגל מתגלגל) מהירות ממוצעת 16.5 קמ"ש. ומיד לאחר מכן פורשים שק"שים ונרדמים, אבל כאן מגיע החלק הקשה של היום, זה היה לילה קר מאוד, כמעט אף אחד לא הצליח להירדם בצורה רציפה, זה לא פעם ראשונה שלנו בשטח וגם לא פעם 40 אנחנו כבר מנוסים בזה, אבל הלילה הזה היה ממש קר , באמצע הלילה אני מפסיק להרגיש את הרגליים שלי, הם קפאו, אני משפשף אותם זו בזו ולא מרגיש כלום, מנסה לחמם אותם עם הידיים ולא מרגיש כלום, בסוף כשאני קולט שאין מצב להירדם בקור הזה אני קם ומדליק אמגזית לחמם לעצמי איזה תה כדי להתחמם, אחרי שהתה מוכן אני מנסה להפשיר את רגליי על האש ופתאום אני קולט שהגרב שלי בוערת כולה ואני בכלל לא מרגיש זאת!!!, התה הפשיר לי קצת את הגוף כך שיכולתי שוב להיכנס לשק"ש ולהירדם לעוד שעה- שעתיים... בבוקר כולנו קמנו, אף אחד לא ישן טוב הלילה וזה מובן אבל אין מה לעשות חייבים להמשיך אחרת לא נצליח לסיים את המסע הזה שגם ככה נראה לא הגיוני בכלל, יש לנו 1050 ק"מ לעשות בשטח כדי להגיע לטאבה וכל זה בשמונה וחצי ימים... ממש הזוי!
מגשר בנות יעקב אנחנו עולים לגדות לקניות ארוחת בוקר ותדלוק ( במים כמובן...) משם אנו יורדים חזרה אל הירדן ההררי ועליו עד למושב כרכום, משם לכורזים ומשם מערבה עד לנחל עכברה המקביל לנחל עמוד, שם אנחנו מגיעים לסלע עכברה, אני טיילתי הרבה בחיים שלי, ואני גם מכיר טוב את הצפון, כשהגענו לשם הייתי חייב לעצור,המוקם הזה פשוט מדהים!!! מעלינו בצד אחד צוק עצום ועופות דורסים חגים מעליו, מצד שני באופק הר מירון העגול והגבוה, ומתחתינו ערוץ נחל תלול שיורד דרומה, המים זורמים משני ערוצים אל תוך הנחל ומסביב פרות סוסים וחמורים אוכלים עשב, ממש מקום מדהים! אבל שוב, אין זמן, חייבים להגיע הלילה לישוב טפחות שם נישן אצל אחות של אחד מאיתנו. מנחל עכברה אנחנו יורדים לכביש ועולים לצ. נחל עמוד ומשם עולים לכיוון קדרים, בצ. נחל צלמון אנחנו עולים צפונה לכיוון כלנית וכפר מרר ) או מע'ר או מג'ר – איך שאתם רוצים...) ומשם יורדים אל הישוב טפחות שמתחתיו שם מצפה לנו ארוחה מפנקת, מקלחת מפנקת והכי חשוב , סופסוף מיטה מפנקת... יום רביעי ( שני לרכיבה ) עם- 54 ק"מ של עליה 4:20 שעות רכיבה ומהירות ממוצעת של 12.5 ק"מ.
יום חמישי בבוקר, התכנון הוא לקום מוקדם אבל אין סיכוי, כשמגיעים כבר בחושך וצריכים עוד לאכול להתפלל להתארגן ורק אחרי כל זה אפשר ללכת לישון אי אפשר לקום בזריחה... קמים בשבע מתארגנים ויוצאים שוב לדרך, התיכנון הוא להגיע לקריות. מטפחות אנחנו עולים שוב לכפר מרר וקונים שם גלידות טילונים בשתיים וחצי שקלים בלבד...! ( כן, של שטראוס...) ויורדים לכפר עילבון, שם אנחנו יורדים לתוך בקעת בית נטופה ורוכבים לאורך המוביל הארצי עד לצומת המוביל, משם לאחר הפסקה של כמה דקות אנחנו ממשיכים לכיוון נחל ציפורי שמגיע עד לקריות, גם נחל זה הוא פשוט נחל מדהים הנופים שם פשוט לא יאומן זה לא דברים שרואים הרבה בארץ שלנו, במיוחד ביציאה שלו בין ראס עלי לבין נופית פשוט מדהים, השדות הפרות והסוסים, הריחות באוויר והראות המעולה שהיתה לנו באותו היום, מה שעוד נתגעגע אליו בהמשך... . הגענו אל הקריות שם ישבנו בקריית חיים באיזו כיכר ליד מזרקה גדולה עד שחברים שלנו הגיעו לפנק אותנו בארוחה בשרית טובה ובמפגש מרענן עם החבר'ה, לאחר מכן ישנו שם אצל חבר. עוד יום מהנה של רכיבה עם תוצאות של 58 ק"מ ,4.15 שעות רכיבה ומהירות של 13.5 קמ"ש.
ביום שישי בבוקר אחרי תפילה וארוחת בוקר טובה שחבר שלנו מהקריות הכין לנו הלכנו למכון לשטיפת רכבים שם הסכימו בשמחה ובמאור פנים לשטוף לנו את האופניים מכל האבק שדבק לנו באופניים ומכל הבוץ שעף עליהם ואפילו עשינו ווקס, לקינוח הם אפילו נתנו לנו פחיות רד בול וכל זה בחינם , איך המתדלק אמר כששאלנו אותו כמה צריך לשלם "שבת שלום – סעו!" ואנחנו נזכרנו בשיר " אנשים טובים באמצע הדרך..." ומשם המשכנו אל מרכזית לב המפרץ ומשם אוטובוס הישר הביתה לשבת של צבירת כוחות ופינוק בייתי...
מוצ"ש, מיד בצאת שבת לקחתי אוטובוס לכיוון גוש עציון שם גר חבר שלי ששלחתי אליו את האופניים ביום שישי, השניים האחרים היו צריכים לעשות איזה "גיבוש" לקראת הגיוס לצה"ל אז ההינו אמורים להתחיל את השבוע בזוג ולא ברביעייה, מפאת החוסר בזמן החלטנו לדלג על הקטע של מישור החוף עד עמק האלה כי כבר עשינו את זה בשלושה ימים בתור טיול הכנה לטיולנו זה. וכך ביום ראשון בבוקר אנחנו מוצאים את עצמינו על האופניים בירידות מגוש עציון לכיוון עמק האלה אך הבעיה היא שבמקום כזה ביום רגיל אנחנו יכולים בכיף להגיע למהירות של 60 – 70 קמ"ש אבל לנו ביום זה היה חמסין ואובך כבד מאוד ורוחות דרומיות חזקות מה שמונע ממנו להתקדם בקצב ראוי ולפדל בירידות... ליום הזה הצבנו מטרה גבוהה מהרגיל, רצינו להגיע ללהבים שם אח שלי גר והאמנו שנצליח בגלל שאנחנו רק שניים וההתקדמות כך היא יותר מהירה, אבל דבר אחד לא ידענו – שיהיו רוחות דרומיות חזקות כאלה... ובגלל זה כל היום היינו בלחץ של להספיק להתקדם כמה שיותר מהר, ירדנו לעמק האלה ומשם דרומה לכיוון בית גוברין , שם עלינו על שביל ישראל והתקדמנו עליו לכיוון אמציה, משם המשכנו לישוב שקף ומשם לשומריה, בשומריה המשכנו להדרים עד לקיבוץ להב שם עשינו עצירת התרעננות ומשם המשכנו עד ללהבים, באמת יום קשה עבר עלינו, גם הדרך לא היתה קלה אבל בעיקר מזג האוויר הקשה עלינו את ההתקדמות ואת האווירה, אובך כבד שלא נותן לראות רחוק בכלל, ורוח דרומית שלא נותנת מנוחה לרגליים מלפדל אפילו בירידות... ובסיכומו של יום רשמנו 82.5 ק"מ ,5.08 שעות רכיבה וממוצע מהירות של 16 קמ"ש. באותו ערב אחרי טקס יום השואה המקומי והארוחה הטובה נסינו לתפור מסלול למחר, הבעיה באזור זה היא שכמעט ואין שם שבילים מסומנים לכיוון מערב ( דימונה והערבה ) ואפילו לא לכיוון דרום ( מצפה רמון) יש רק סימונים של שבילים שאינם מסומנים כמסלול שכאלה יש המון אבל קשה לסמוך עליהם כיה הם לא תמיד תואמים את השטח ואי אפשר לדעת מה טיבם מיתוך המפה, בסוף בכל זאת מצאנו משהו והלכנו לישון.
יום שני אחרי תפילה וארוחת בוקר אנחנו שוב יוצאים לדרך, הפעם לכיוון באר שבע ומשם לחתוך מערבה לכיוון ירוחם- דימונה. הנסיעה בדרום היא שונה לגמרי מהצפון או מהמרכז, חם ויבש מאוד והנוף חדגווני , הקרקע לפעמים סלעית ולפעמים חולית מה גם שאנחנו רק שניים עכשיו ולא ארבעה כמו בשבוע שער מה שיוצר התקדמות קשה יותר ואיטית יותר. בבאר שבע אנחנו עושים עצירה ומקבלים טלפון משני השותפים שלנו שבדיוק סיימו את הגיבוש והחליטו שכרגע הם לא מצטרפים אלינו ואנחנו מבינים שכנראה שהם גם לא יצטרפו אלינו בהמשך... ישבנו לעשות הערכת מצב והחלטנו לשנות כיוון ולעלות לחיפה כדי להשלים משם את הקטע של חיפה- ת"א, שלפחות יהיה לנו את כל חרמון-באר שבע בידיים ( או ברגליים...). הלכנו לתחנת רכבת וכידוע אסור לעלות עם אופניים לרכבת אז הלכנו למנהל התחנה והוא השיג לנו אישור מיוחד בתנאי שאנחנו מפרקים להם את הגלגלים ומכסים אותם במשהו – " כדי שלא יזהו שזה אופניים... ". כך נסענו ברכבת מבאר שבע לחיפה עם אופניים לידינו מכוסות בשקי שינה כשכל יושבי הרכבת נועצים בנו מבטים תמהים... . הגענו לחיפה אחר הצהריים, שם ניצלנו את ההזדמנות לעשות סיבוב מקיף בעיר של 20 ומשו קילומטר כדי להכיר אותה קצת יותר וכשהגיע הערב והיינו כבר רעבים מצאנו איזה מסעדה ממש נחמדה על הטיילת בחוף , הכל ספות נמוכות, חבר'ה צעירים, מוזיקה ואווירה ממש טובה , זם אכלנו ארוכה טובה ואח"כ הדרמנו קצת כדי למצוא לנו מקום מתאים לישון בו, על החוף מצאנו מקום נחמד ליד סלע גדול שעושה עלינו צל כדי שלא נהיה בולטים לעין... עוד יום עם 44 ק"מ 3.58 שעות רכיבה מהירות ממוצעת של 11 קמ"ש ולילה עם שינה עמוקה ומתוקה...
יום שלישי בבוקר אנחנו מתעוררים מהשמש ואיך שאנחנו פוקחים את העניים מגיע אלינו אדם שגר שם על החוף ( הומלס ) ומספר לנו שהוא הגיע באמצע הלילה וישנו חזק... אז הוא שם לנו בקבוק מים שאם נתעורר ונהיה צמאים יהיה לנו מה לשתות... גם הוא הסביר לנו חצי שעה לפחות איך הכי כדאי וטוב לעבור את הארבע קילומטרים הקרובים, וכשהציע לנו ארוחת בוקר וסירבנו מהסיבה שאנחנו בכל מקרה עושים קניות הבוקר הוא לא התייחס והלך לחושה שלו כשהוא חוזר עם שקית מלאה בורקסים ובקבוק מים, הוא אמר לנו " אני את שלי עשיתי, לא יכול להיות שיזדמן לי לעשות מעשה טוב ואני אפספס אותו... אם אתם לא רוצים, אל תזרקו, אסור לזרוק אוכל, תניחו אותו על הסלע כאן וכשאחזור אני אקח אותו בחזרה..." ועם פתיחה כל כך טוב של בוקר כזה חייב גם להיות יום מוצלח בהמשך, וכך היה, מחיפה התקדמנו בקצב טוב לכיוון נתניה שם קבענו עם דודים שלי שאנחנו נישן אצלם בלילה, עברנו דרך עתלית, נווה ים, חוף הבונים, דרך דור ונחשולים וכך גם נכנסנו לכל מיני קיבוצים וחופים שבדרך והכרנו עוד גוונים אנושיים ופיסיים של ארץ ישראל, הגענו לנתניה בצהריים, עשינו סיבוב בחוף ואח"כ גם סיבוב בעיר ומשם עלינו לישון אצל דודים שלי עוד יום שמסתיים עם 70 ק"מ של רכיבה , 5.20 שעות רכיבה ומהירות ממוצעת של 13 קמ"ש.
יום רביעי יצאנו מנתניה לתל אביב לקראת סוף המסע, גם באותו יום עברנו בהרבה ישובים שהיו על הדרך והכרנו עוד מקומות מעניינים שיש לנו בארץ. הגענו לתל אביב בצהריים שם נסענו ישר לאילן מ"אופני גלעד" שאצלו קנינו את כל הציוד לטיול וממנו קיבלנו עצות והדרכה בנוגע לטיפול באופניים ומשם ארוחה טובה והביתה...

המסקנות שלי מהטיול הזה הם שקודם כל טיול אופניים ארוך עושים כדי להינות ולכן כדאי לשים דגש יותר על הדרך והנוף והמקומות והעצירות מנוחה מאשר על הקילומטראז' שיש לעשות בכל יום... גם חשוב מאוד לשמור על משקל נמוך כמה שיותר ולא לסחוב דברים שלא נחוצים לטיול, זה מאוד מקשה על הרכיבה, אנחנו לקחנו רק דברים שהיו נחוצים לנו ויצא שכל אחד סוחב על האופניים תיקיים ( תיק שיושב על הסבל משני צדדיו) ועוד תיק של ארבעים ליטר על הגב שבו יש גם 4 ליטרים של מים, וזה הקשה מאוד על הדרך, לפני הטיול הגדול עשינו טיול של חצי יום שבו עשינו 50 ק"מ ובטיול הגדול הממוצע ליום שלם היה קצת יותר גבוה מזה... ודבר אחרון שלמדתי הוא שהאופניים זה כלי כיף שאפשר לתפור איתו מרחקים גדולים בזמן קצר ובהנאת שיא רק חשוב להתארגן לפני כן בהתאם כדי שההנאה תהיה מירבית. זהו, עד כאן הם רשמיי מהטיול הזה אשמח לעזור מנסיוני הדל לכל מי שירצה, אפשר לפנות אליי במייל mmatan7@gmail.com .
תהנו!

קרדיט: לאילן מ''אופני גלעד'' בת''א
 
 שביל ישראל באופנים...
שביל ישראל באופנים סיפור מסע של 900 ק''מ ב 14 יום רכיבה באופני שטח לאורכה של הארץ מהחרמון ועד לטאבה . להמשך
 בית גוברין אילת ...
בית גוברין אילת על שביל ישראל להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של מתן מליחי...
 לתצוגת פורום
סיכום מסע חרמון - אילת\ חרמון באר שבע
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 8    דרוג כללי: 3.12

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2018