הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טור אישי
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

ה''דאון היל '' הראשון בשנות השמונים, וה''קראש דאון'' האחרון במעבר המים. סיפור אמיתי
מאת:  אילן אולמן לאתר של אילן אולמן
25/10/2002, 16:30

                

   


נסו רגע להתנתק מהתבנית הקבועה של טורים על: טיולים, סוגי אופניים, טכניקה, ערכות קפה, חוקים לרכיבה, קסדות, וכל השאר...
קבלו סיפור שהיה באמת מזמן, תקראו אותו, או לא, זו החלטה שלכם, כמו ההחלטה לזרום בסינגל מרושע ומהיר, ללא התעמקות וניתוח, פשוט לזרום, לא צריך תגובות, לא צריך לחפש פואנטות, ואין שורה תחתונה...
אם כך, אתם מוכנים ?
מנהרת הזמן ....
שנות השמונים המוקדמות, אני ילד פרא קיבוצי יוצא לעיר הגדולה (רחובות...) ביחד עם עוד ארבע מבני כיתתי לראות סרט בבית קולנוע אמיתי (ולא באולם ספורט...). העיר הסואנת, ומלאת התנועה (רחובות?!!) העבירה בי צמרמורת כאילו אני בחו"ל (למרות שעד אז מעולם לא הייתי בחו"ל וספק אם ידעתי מה זה חו"ל ). לאחר שעה וויכוח בננו מי יקנה כרטיס כי התביישנו (קיבוצניקים ,זוכרים), אזר אחד מאתנו אומץ וקנה.
הסרט הנבחר היה "אי.טי". מוקסמים מהחוויה והעוצמה של המסך הגדול, יצאנו מהקולנוע בסופו של הסרט כשחיוך גדול על פנינו, כמו שהרגשנו תמיד אחרי סרט של ברוס לי שאנו יכולים לפרק כל אחד בקרטה, כמו שתמיד הרגשנו אחרי סרט של סופרמן שאם באמת נרצה נוכל לעוף, כך הסצינה המרשימה ביותר מבחינת כולנו (אחרי –דרו ברימור שכולנו רצינו אחות כמותה ) הייתה המרדף אחרי חבורת הילדים, ואז ההתרוממות של כולם לאוויר והמעבר על פני הירח.
"אנחנו יכולים לעשות את זה " אמרתי, אופניים היו לכולנו, ומרחבי הקיבוץ השדות, והירידות המטורפות הפכו את כולנו לרוכבים אמיצים, וחסרי פחד. כולנו ידענו להרים גלגלים, להכין מקפצות מחביות וקרשים, לעשות מעברי מים, ולקפוץ על תלוליות (וגם למי שזוכר לזנק לתוך ערימת חול כמו רמו ...).
יום למחרת בסוף הלימודים שרק חלקנו עסק בו (ילד אחד מהחבורה, השאר כבר היו שבוע "בעונש" השעייה מבית ספר בעוון וונדליזים) התכנסנו במקום הכי גבוה בקצה הקיבוץ "בית הקברות", חמישה ילדים בקצה של הילדות לפני כניסה לגיל ה"טיפש עשרה", בלתי מנוצחים, תמימים, ובעיקר טיפשים. אופני ברזל כבדים שעברו הסבות והפכו להיות כלי משחית רצחניים, פיארו את עכוזנו, לכל אחד מאיתנו היו אופניים שהיו בעלי חלקים ופעמונים שנגנבו מכל מי שיכולנו לגנוב. אני הבאתי מאימי סל כידון קדמי כבד שהוכן במסגרייה, טל הגי'נגי הביא כלב משוטט שמצא וקרא לו "נמר" כי היה חום, קטן, ומלא נקודות לבנות (בדיעבד הסתבר אחר כך שהנקודות היו פטרייה עורית מדבקת מאוד), יואב הביא סדין לבן, ושאר החברה הביאו את עצמם, העמסנו את "נמר" על הסל הקידמי של אופני, הוא לא התנגד, כיסנו אותו בסדין, והוא באמת נראה כמו אי.טי באותו הרגע, הבטנו אחד בשני, ולפי סימן מוסכם יצאנו לדרך בירידה הכי מטורפת שיש, התכנון היה לעבור בדרך המרכזית בקיבוץ, לחלוף על פני כולם באזור "המוסדות" (כל-בו, מרכולית, חדר אוכל, מועדון) עת דיוושו להנאתם באופני הסק"ס שלהם (סידורים, קניות, ספונג'ה).
ולגרום להם להאמין שבאמת יש לנו אי.טי משלנו. כמובן שגם היינו משוכנעים בכל ליבנו שבסוף הירידה שמסתיימת במעביר המים ליד מגרש הכדור רגל (אחרי ירידה של 600 מטר לערך ) נצליח לעוף, אני זוכר אותי מאמין בכל ליבי "שנמר" הכלב הוא בעל כוחות מיוחדים והוא יגרום לנו לעוף ("נמר" כלב מיוחד כי הוא לא דלמטי, הוא בצבע חום ויש לו נקודות אדומות סגולות), ירדנו במהירות שיא , צורחים בטירוף בקולותינו הגבוהים , אני הובלתי כאחוז טירוף, ראשי מורכן כלפי מטה וקדימה, "נמר" מכוסה הסדין היה אדיש לעניין, אבל בקע ממנו ריח לא ברור שהזכיר לי ביוב, אבל באותו רגע זה לא שינה הרבה.
"אתה מתחיל לעוף !!!" צרך יואב, בהתרגשות, קול התרסקות אדיר קטע אותו כי הוא התנגש בקלנוע של זקנה, לא עצרנו כי אסור היה, יואב נעצר להרבה זמן (עונש מההורים על הפרת ה"ריתוק" שהיה תלוי נגדו, שבר ברגל שמאל, ועבודות שרות אצל חסייה הזקנה- "שתקע" לה בקל-נוע- בגינה מיום שהחלים. אבל זה סיפור אחר.)
המשכנו. מעביר המים נראה ובקצהו הפלטפורמה המוגבהת שממנה נזנק לאוויר הפתוח, נתפוס תרמיקה הגונה ונעוף. אוי כמה שריצנו לעוף ,כמו בסרט פשוט לדווש עם הרגליים ולעוף גבוה בשמיים לגעת , קצה הירידה התקרב במהירות אדירה, נכנסנו ליישורת מבטון מהודק.
כולם עצרו לפתע "פחדנים!!!" אני צרחתי. ובכל כוחי שעוד נותר הגברתי את עוצמת הדיווש, הקרקע נעלמה מתחת גלגלי האופניים, משכתי את עצמי אחורה בכוח עם הכידון, להקפצה אגב מכה בפדל וזינקתי עם אופניי לאוויר, בזיכרוני אני עדיין עף ל"זמן קצר", הרוח מלטפת כמו שליטפה אותי בקורס צניחה באותה צניחת לילה מקוללת, לרגע אחד הייתי עם האלים, הדאוניסט הראשון בהיסטוריה, שניה וחצי אחר כך, משופד על מסמר עשר ביד ימין, רגל ימין מרוסקת, ערובת העין הימנית מדממת כמו רוקי מרציאנו, שן טוחנת בחלל הפה מסתובבת, נקע חמור ברגל שמאל, האופניים החזקים שלי, שברו כידון, ובמרכז ה"רמה " נבקע סדק מכוער, גלגל קידמי שבור ומפונצ'ר, בכיתי... בכיתי על עצמי, על הדור שלי שלא זכה לעוף כמו אי.טי וחבורת הילדים, בכיתי על כך שהמציאות הכתה בי ולקחה את חלומי, שילדותי הנאיבית תמה לה, שהחופש הגדול מתקרב ואבלה את כולו בהחלמה איטית וכאובה, יזכרו אותי לתמיד בזכות זה... את זה ידעתי, מעולם לא חזרתי לרכב על אופניים באותה הצורה מאז אותו יום. משהו בי מת, רכבתי כמו כולם בקיבוץ כדי להגיע לחדר אוכל, או להורים, בצורה מנהלתית, פשוט התקרנפתי, חלפו השנים , הילד שהפך לנער, ואחר כך לגבר יפה תואר וטוב גוף (אני). חש ביום בהיר אחד אחרי עוד ניסיון כושל לחזור לשחק כדורגל בסוף שבוע, שאולי זה הזמן לשינוי, אופני הרים שילד מופרע נהג לתוך מפשעתי הדליקו בי את הזיכרונות, ומאז (הלא כל כך רחוק) שבתי לאהבתי... ובקרוב אספר לכם קוראים יקרים את אשר אירע לי במסעותי לרכישת אופניים (לקחים שיווקיים וצרכניים).
ובאשר ל"נמר" הכלב הקסום? אתם בוודאי מתוחים, ותוהים מה עלה בגורלו?
ובכן "נמר" שרד את ההתרסקות, הוא התנער מהסדין בקלות והתרחק ממני בריצה קלה לשונו משורבבת, ופיו נוטף ריר ...
אבא של טל הגינגי' חזר מהשדה על הגי'פ השחור שלו כועס אחרי שהודיעו לו במכשיר הקשר (אז לא היו פלאפונים) על השתוללות שלנו בקיבוץ. הוא אסף את בנו וצרח עליו בטירוף. קול מעיכה ויבבה קצרה עצר אותו... "נמרי" שלנו , כלב הקסמים בעל הנקודות ותשע הנשמות, מת באופן אירוני בגלגלי האב של הילד שמצא אותו.
אם אתם תוהים מה אתם צרכים לחשוב עכשיו בסוף הסיפור, אז חבל על הזמן... לא צריך תגובות, זה היה באמת ,נסו לחייך ופשוט להמשיך לעסוק ברכיבה על אופניים, ובנימה אחרת פתגם אהוב (וללא קשר):
"ואולי יבוא היום שבו גדי עם "נמר" ירבץ, אבל אני עדיין הולך על הנמר"

שלכם
 
 הפגנה בירושליים!...
הפגנה בירושליים! הפגנה ביירושלים ע''י איגוד האופניים חברים ולא חברים באיגוד.ועיצה קטנה איך להימנע מתאונות. להמשך
 מכתב לרוכב/ת המתחיל/ה ...
מכתב לרוכב/ת  המתחיל/ה מה שכתוב מטה הוא בגדר המלצה מקיפה בלבד ויהיו כאלה שיאמרו ההפך, אז קח/י הכל בעירבון מוגבל ובצורה ההגיונית לך. המכתב מתייחס לקניית אופניי התחלה - שטח חדשים במחיר מקסימלי של כ 2500 ₪ להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של אילן אולמן...
 לתצוגת פורום
הילד שרצה לעוף, הנמר בסדין, ואופני הברזל האימתניות
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 27/10/2002 :11:32 משתמש אנונימי  טל נתיב עם תוכן  מסע.
 27/10/2002 :11:16 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  moshe mor עם תוכן  מינהרת הזמן
 26/10/2002 :22:43 משתמש אנונימי  גלבוע אגר עם תוכן  משהו משהו
 26/10/2002 :20:53 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  דרור סופר עם תוכן  לידיעתכם הצ´ופר
 26/10/2002 :20:28 משתמש אנונימי  דרור כהנוביץ´ עם תוכן  אופני הצ´ופר המופלאים
 26/10/2002 :19:06 משתמש אנונימי  אלעד עם תוכן  סיפור לתפארת
 26/10/2002 :09:15 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  איתי רוזנבלום עם תוכן  מרתק ! ! !
 26/10/2002 :01:08 משתמש אנונימי  בני עם תוכן  אוי גוועלת...
 26/10/2002 :00:00 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  דרור סופר עם תוכן  פשוט ענק


[ ]
לפרסום זה יש: 9 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 37    דרוג כללי: 4.35

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019