הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טור אישי
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 


מאת:  שחר שטייף לאתר של שחר שטייף
27/11/2002, 12:52

                

   


קפה שחרית בארבע וחצי לפנות בוקר. המשקה החם משחרר את בלוטות הזיעה. חום יולי אוגוסט והלחות של מפרץ חיפה לא מוותרים אפילו בשעות מוקדמות שכאלו. ממלא את המימיה במים מהמקרר, ממלא בחזרה את הבקבוק מהברז ומחזיר למקרר. לא חבל? במילא המים במימיה יגיעו לטמפרטורה של שתן תוך שעה.

בחדר הסמוך נמה זוגתי. היא בקשה שאשתדל לא להרעיש כשאני יוצא. גם הבנות מכורבלות בחדרן. ניגש לילד ונוגע בעדינות בכתף: "אתה בא?". הוא פוקח עין תורנית, מנסה להבין מה נפל עליו בשעה מוקדמת שכזו בבוקר שבת ועונה "כן... מה? בעצם לא..." ומפנה את הראש לקיר. Another one bites the dust הוא בטח יבלה עוד יום אחד בין הטלוויזיה, המחשב וה Playstation.

אורז כמה חטיפים, כפפות, טייטס, חולצת רכיבה, משקפי שמש, נעליים, כובע רחב שוליים והחוצה. המזגן של השכן שעבד כל הלילה עדיין מרעיש. מחוץ לבית יש קרירות נעימה, אבל היא תימוג ברגע שתצא השמש. רוכב על המדרכה לכיוון מגרש החניה ופוגש בדרך את איתי אורון ואלדד. חולפות לי בראש שתי מחשבות: האחת – "יופי, אני לא אהיה לבד" והשניה - "מעניין איך איתי הצליח לשכנע אותם לקום, אני צריך להתייעץ איתו בהזדמנות". במגרש החנייה מעמיסים את האופניים על הטנדר. האופק משנה את צבעו לוורוד. כמה אנחנו היום? חמישה עשר! התייצבות לא רעה בשביל אוגוסט. תשעה בטרנספורטר, עוד ארבעה בטנדר, שניים ברכב שמשאירים בנ'ס ולדרך. את גיא קבענו לפגוש בצומת בית רימון.

אחרי המבצע של חציית הארץ מצפון לדרום ברכיבה נשארה קבוצה של משוגעים לדבר שממשיכה להיפגש לטיולים מדי מספר שבועות. הגילאים נעים בין 9 ל 70 והמסלולים קצרים ומשפחתיים במגמה להספיק לחזור הביתה לפני שיחסלו את ההגשה בארוחת הצהריים בשעה אחת בדיוק.

חמש ורבע – עוברים ברחובות קריית אתא השוממים. פוגשים ברמזור רכב חבוט עם כמה צעירים שחוזרים מבילוי ליל שבת והרמקולים שלהם מרעימים "בופצא, בופצא" שמצליח לחדור מבעד לחלונות הרכב הסגורים והמיית המנוע והמזגן. על כביש 75 השמש כבר מבצבצת באופק, כמו להרגיז היא בדיוק בעיניים. פוגשים בצומת בית רימון את גיא שהגיע היום מצוייד בשני צאצאים. טיולי אופניים, מסתבר, זו אחת הדרכים של עוזב קיבוץ לשמור על קשר עם הבית.

המסלול היום ייקח אותנו מבקעת טורען, דרך בית קשת ודבורייה לדברת. עד שיגיע הטרנספורטר מדברת, אחרי שאסף את נוסעי הרכב שנשאר שם, אנחנו פורקים את האופניים מהטנדר, והנה הם כבר באים, 11 נפשות דחוסות בטרנספורטר אחד כפרפראזה על "איך מכניסים ארבעה פילים לפולקסווגן".

שש ורבע ואנחנו כבר ברכיבה. עלייה קלה לאילניה וגלישה בואדי, מעבר גדר תיל, רכיבה בשטח מרעה זרוע "מוקשי בקר" עם התערובת הטיפוסית של ריחות שמיר וגללים. ארוחת בוקר ליד בית קשת ומכאן מתחיל טיפוס של שלושה קילומטר לכוון דבורייה. עליות זה לא הצד החזק שלי. בגיל 40, אמר לי הרופא בפעם האחרונה שנפגשנו, חשוב להגיע, לא חשוב מתי. מתנשם, מתנשף, מזיע, ונעקף על ידי פספוסים בני 9 אבל מגיע בשלום לאוכף. סוף סוף קצת רוח שתייבש את הזיעה. למה לא המציאו ווישרים למשקפיים? ממשיכים דרך המזבלה של דבוריה לרחוב הראשי של הכפר. גלישה על כביש סלול – דווקא בירידות אני חזק מאד. כשעשיתי השלמות פיזיקה בטכניון למדתי איך אנרגיה פוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית כך שבירידות הפוטנציאל שלי מתממש במלוא מאת הקילוגרמים שלו...

הינה היא – ממש מולי שוכבת לה פחית פאנטה כתומה וריקה. באמצע הכביש פשוט מחכה לי, קורצת באור השמש. כאילו אומרת "תראו, אני פה, בואו בטירוף שלכם ותבעטו בי". לא יכולתי לעמוד בפיתוי - אז דרסתי אותה! בדיוק באמצע! והיא התנקמה בי, ועוד איך התנקמה... הגלגל הקדמי משמיע חרחור נורא, כמו הרעש שהיינו עושים ביום העצמאות כשהיינו מחברים חתיכת קרטון למזלג מול השפיצים ועושים קולות של קארטינג. אני מרגיש שהגוף נזרק קדימה.

מבט מהיר למזלג מבהיר שהפחית, בטירוף שלה, לא אהבה את מה שעשיתי לה, או אולי יותר נכון לאמר שדווקא אהבה אותי בטירוף שלה עד כדי כך שלא רצתה להיפרד. הפחית נמעכה באמצע והצדדים התעקמו פנימה, התלבשו על הצמיג ונתפסו בו, ועכשיו הפחית תקועה לה במזלג, הגלגל הקדמי הולך וננעל ואני על האופניים בירידה במהירות לא מוגדרת, אבל עם המון אנרגיות פוטנציאליות וקינטיות. הזמן, ברגעים כאלה, עובר לאט מאד, והמחשבות רצות לכל הכוונים. כבר ברור לי שלעשות עצירה מסודרת אין סיכוי ושהמפגש עם הכביש הוא בלתי נמנע. זוכר שאמרו לי שכשנופלים – לא להלחם בגלגולים – אלא לזרום איתם, לאבד מהירות ולעצור באופן טבעי. את הנוסחה של התנע אני לא זוכר בעל פה אבל ברור לי שלמרות המימדים שלי – אני הוא הגוף בעל המסה הסופית והכביש הוא חלק מגוף אינסופי, כך שאת המכה אני אקבל...

הגלגל האחורי מתרומם ואני נפרד מהאופניים בתקווה שלשנינו יהיה את מי לפגוש כשכל זה יסתיים. הכביש מתקרב ואני בגלגול בורג נוחת "בום" ראשון על הכתף הימנית, "בום" שני על הירך, סלטה מושלמת לאחור ונעמד לשבריר שנייה על שתי הרגליים, מספיק לראות את האופניים משלימות את הפירואט שלהן וממשיך בנפילה לאחור על המימיה. ברקע אני שומע את אורון צועק לאבא שלו "שחר נפל... שחר נפל" ובראש עוברת לי הסצינה של “Johnny is dead” מ"נולד בארבעה ביולי". משלים את הגלגול לאחור ונעמד על שתיים. האופניים שוכבות לידי, הפחית, בטירוף שלה, עדיין מחבקת את הצמיג. פאנטה...

למרבית הפלא שנינו נראים שלמים. חבולים ומאובקים אבל במצב שמאפשר המשך נסיעה. משכנע את הפחית לעזוב את הצמיג ומסתבר ששום דבר לא נשבר, לא אצלי ולא באופניים. הסבל אמנם קצת באופסייד, הקרן הימנית משופשפת, השרשרת נפלה מהפלטות והבלם הקדמי נראה שמצריך כוון מחדש אבל אני עולה על האופניים, מנקה את האבק מהשריטות בברך וממשיך לרכב לקול תשואות הקהל.

יש לי רעד בלתי נשלט ברגליים שלא עובר עד שמגיעים לפונדק דברת. באמצע הדרך אני מתחיל להרגיש את הכתף. שום דבר לא נשבר אבל בהחלט מרגישים עקצוצים. בפונדק דברת בזמן ההמתנה לרכבים שיגיעו מנקודת ההתחלה ורד ולינט מספרות לי, על כוס קפה, שהנפילה שלי היתה הרבה יותר מרשימה מזו של דניאל בטיול לאילת, למרות ששנינו באותם מימדים בערך. הסלטה שלי, לטענתן, בהחלט יכולה להכניס אותי לנבחרת האולימפית של ישראל בהתעמלות קרקע. דניאל נפל "סתם".

בלילה אני לא מצליח לישון על צד ימין, ולא על צד שמאל ובסוף נרדם איכשהו על הגב. למחרת בבוקר הירך מצטרפת לכתף ושולחת גם היא איתותים: "אני כאן". ביום ראשון אחרי הצהריים אני טס לגרמניה בענייני עבודה והתיק של המחשב על הכתף בתור לדרכונים פתאום כל כך כבד.

למחרת יש לי קצת זמן פנוי ואני מטייל ברחוב ומוצא את עצמי בחנות ספורט ענקית בדיוק בקומה של האופניים בודק מחירים, מחשב את שער הפרנק לעומת השקל, מודד טייטס, כפפות, תיקים. חולף מול המדף של הקסדות ואז מכה בי ההכרה: "הקסדה". כשקניתי את האופניים שנה קודם לכן שכנעתי את המוכרן שבתור קיבוצניק אני אביא לו הרבה לקוחות כך שבנוסף להנחה הוא גם נתן לי במתנה משאבה פשוטה מפלסטיק, בקבוק מים וקסדה של 70 ש'ח. הייתי משוכנע שעשיתי את דיל המאה. (המשאבה שוכבת מאז מיותמת במחסן ומזמן קניתי משאבה קטנה שמתלבשת על השלדה). בקסדה השתמשתי אולי 4-5 פעמים: בירידה של מעלה עקרבים ובמספר הפעמים שהצטרפתי לרכיבות של "מועדון אופני הרים כרמל" בימי שישי. מזה שלושה חודשיים לערך שהקסדה מאופסנת על המדף במחסן יחד עם כמה תיקי אוכף ועוד כמה פיצ'יפקעס שקניתי רק בשביל לגלות שאין לי צורך בהם. לא שלא רכבתי בינתיים, אבל בחום הזה ותחת השמש הקופחת אני מעדיף לרכב עם כובע רחב שוליים שיגן על העורף מהשמש.

כך, בקומה השלישית של חנות אופניים בדורטמונד אני מחפש כסא, מתיישב ומעכל את ההכרה שאת מה שאני מרגיש בכתף ובירך הייתי יכול, באותה מידה, להרגיש גם בראש, אם רק הייתי נופל בזווית קצת אחרת, או קרוב יותר למדרכה. ובמחשבה שנייה יכול היה להיות שמרוב כאב ראש לא הייתי בכלל מרגיש את הכתף והירך, ואולי בכלל לא הייתי עומד בתור לדרכונים אתמול, או שבכלל לא הייתי עומד...

אז אני לא מתכוון להטיף לאף אחד מוסר. את הלקח שלי למדתי ומבחינתי זה נס ששרדתי בכלל כדי לכתוב את העדות הזאת. מאז נפלתי עוד מספר פעמים, למרות שסלטות של ממש לא יצא לי לבצע בשנית – הכתף שלי מזכירה לי מידי פעם את אותה קפיצת ראש לבריכה ריקה שביצעתי במורדות התבור. הקסדה (ומאז הספקתי לשדרג את הקסדה שקיבלתי לקסדה איכותית יותר) לא משה מראשי. אני מנסה לשכנע את חברי לרכיבה, שלא כולם עדיין חובשים קסדות, שההשקעה כדאית. אבל אתם יודעים איך זה אצל קיבוצניקים: ראש קשה...
 
 השיטה המדעית להתאמת גודל האופניים לרוכב...
השיטה המדעית להתאמת גודל האופניים לרוכב ישבתי חשבתי מצאתי ניסיתי והנה אני כאן כמדי שבוע עם סיפור חדש להמשך
 אילן אידלסון...
אילן אידלסון רוכבי העילית - הפנים שמתחת לקסדה והאנשים שמאחורי השמות המובילים להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של שחר שטייף...
 לתצוגת פורום
פחית פאנטה - איזו נפילה...
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 20/4/2008 :23:08 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  EITAN HAI עם תוכן  שחר שלום . כיצד ניתן לדבר איתך? שאלה לי אליך
 2/12/2002 :12:36 משתמש אנונימי  יובל עם תוכן  כתבה מצויינת
 30/11/2002 :18:20 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  דרור סופר עם תוכן  שחר, עבודה יפה!
 30/11/2002 :12:08 משתמש אנונימי  דוד שירי עם תוכן  אני כל כל מביןןןןןןןןן
 28/11/2002 :23:08 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  משה כ עם תוכן  כתבה מצויינת
 28/11/2002 :15:13 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  moshe mor עם תוכן  קסדה.
 28/11/2002 :12:44 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  יאיר כוכבי עם תוכן  פתרון לשמש בעורף
 27/11/2002 :18:52 משתמש אנונימי  בני עם תוכן  שחר חבל שההחלטה נעשתה לאחר התקרית.
 27/11/2002 :22:53 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  שחר שטייף עם תוכן  תסמונת לזלי
 27/11/2002 :18:00 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  R K עם תוכן  שחר - סחטיין על הסטייל
 27/11/2002 :13:40 משתמש אנונימי  אילן אולמן עם תוכן  אחלה פסקול...
 27/11/2002 :14:06 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  שחר שטייף עם תוכן  אילן - בשמוץ עוד נוסעים בתלת-אופן
 28/11/2002 :20:17 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אריאל דקל עם תוכן  הלו הלו, לא ללכלך על השמו"צ פה הא?!?!


[ ]
לפרסום זה יש: 13 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 48    דרוג כללי: 4.52

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019