שמי ישראל גורביץ לוי נולדתי בעיר אוסטרוק שבפולניה )כיום אוקראינה ) בשנת 1925 , נולדתי לא רחוק מראדין היכן שנולד חיים נחמן ביאליק.
ב26 ביוני 1941 בערב בא אלי חבר ואמר לי שהגרמנים כבר פה, ואם אני רוצה לחיות אני צריך לברוח.
החלטתי לברוח לרוסיה לסבא וסבתא שלי הגרים בעיר ברנסק. עיר בה לא הייתי מעולם.
רכבות לא היו זמינות ת למעט המכוניות שבעיר לא היה דלק, הברירה היחידה לברוח מהנאצים היתה לברוח על האופניים שלי.
בבוקר ה-27 ביוני 1941 קמתי עליתי על אופני הפולניים מסוג COSMUS.
לקחתי תיק קטן עם קצת אוכל מפה ויצאתי לדרך.
מאחרי השארתי את ילדותי את הורי ואת אחותי הקטנה, אותם לא אראה עוד לעולם.
היעד היה העיר ברנסק שברוסיה (כ 400 ק"מ דרומית למוסקבה ) אל ביתם של סבא וסבתא.
רכבתי על אופני לכוון זיטומיר, הדרך היתה טובה. רכבתי על הכביש והתקדמתי מהר מאוד.
בדרך אף עקפתי שיירות ארוכות של רכבי הצבא הרוסי שהיה בנסיגה מהגרמנים.
בלילות ישנתי אצל משפחות אוקראיניות שנתנו לי קצת לחם ובתוספת דובדבנים שקטפתי היה לי מספיק אוכל כדי להמשיך.
במסעי עברתי דרך זיטומיר, קייב והגעתי לברנסק שברוסיה לאחר כארבעה ימים.
האוקראינים לא היו אז אנטישמים ולא הרגשתי כל פחד. כל רצוני היה לפגוש את סבי וסבתי.
כשהיגעתי ליעדי בעיר ברנסק שברוסיה לא מצאתי את סבי וסבתי הם ברחו ברכבת לעיר אחרת.
מכרתי את אופני והמשכתי לעיר קמרו עבדתי בסיקול אבנים בקור של -4 מעלות מינוס ולאחר מכן התגייסתי לצבא הרוסי.
לאחר שהשתחררתי מהצבא חזרתי לעיר אוסטרוק בה נולדתי והמראות היו קשים. שוםדבר לא נשאר מהעיר הער היתה שרופה ושוממה ומתוך כ-16000 יהודים שהיו בעיר נותרו רק ארבעה כל היתר כולל הורי היקרים ואחותי הקטנה נרצחו.
אנשים סיפרו לי שאמי תמיד אמרה כי היא יודעת שבנה ישראל חי ושהוא ישרוד את המלחמה.
את עיר הולדתי בה גדלתי כבשו הגרמנים, אך הם המשיכו הלאה ולא הרגו את היהודים.
המשפחות היהודיות התחבאו בבורות בתוך האדמה וכך שרדו.
אך כשהאוקראינים כבשו את העיר, הם הרגו את כל התושבים גם את היהודים וגם את הפולנים שהיו בעיר, ושרפו את הבתים כך שלא נותר מהם זכר.