הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור שביל ישראל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

על שביל ישראל
קרדיט: גיל עמיר
הועלה על-ידי: 
gil amir לאתר של gil amir
9/5/2007, 21:50

                

   

 טיול אופניים מבית גוברין לאילת (על שביל ישראל) 
המשתתפים בטיול : יוני דגני, פרי יובל,שימי גבע, מוטי סבאג, יובל טורבינר , יעל ואלון צפרוני, גיל עמיר

ביום שישי ה- 6 לאפריל נפגשנו בתחנת הדלק בבית גוברין.
חודשיים של הכנות הסתיימו והדבר האמיתי עומד להתחיל. יובל מגיע ברכיבה ממודיעין בשל חשש שהיום הראשון קצר מידי הוא מחליט להתחיל את הטיול ממש מהבית. מבט מהיר אל המאזדה של יוני שאמורה להיות הרכב המלווה ואנחנו מבינים שנצטרך לסדר אותה למופת אם אנחנו רוצים להכניס את כל הציוד.

 היום הראשון - בית גוברין - להב  
לאחר התארגנות קצרה עולים על האופניים ומתחילים לנסוע לכיוון המפגש של הכביש עם שביל ישראל
המטרה שלנו בהכנת המסלול הייתה לרכב על השביל או בדרכים מקבילות במקומות שאופניים לא עוברות בהם. לאחר כמה קילומטרים אנחנו עוברים את מושב לכיש ונכנסים לבקעה, בין קריית גת לבאר שבע הנוף מדהים הכול ירוק ופורח ואנחנו מרשים לעצמנו לאלתר קצת עם השביל לנסוע ממש בתוך
השדות ולא לאורך מסילת הרכבת.
ציר הטיול תוכנן בקפדנות רבה מפני שעומדים לפנינו ימים מאוד ארוכים (למעשה את רוב המסלול לקחנו מכתבה שפורסמה באתר הרים, ממיתר לאילת).
אין מקום להרפתקאות לא מתוכננות או לטעויות ניווט, כל תקלה כזו יכולה להרוס את הטיול.
בסופו של הציר היפה הזה נמצא קיבוץ דביר, עולים על הכביש לכיוון להב מגבירים מהירות ואז קורה
דבר שלא אמור לקרות אני מרגיש שהשרירים שלי בוגדים בי והם נתפסים קילומטר בודד מלהב.
למרות ההכנות הגופניות דברים כאלו קורים וצריך להמשיך אני לוחש להם והם מגיבים בכאב בלתי נסבל.
בקיבוץ להב ישנו חדר אירוח למטיילים בשביל ישראל ביוזמתו של אבי נבון, אבי הוא קיבוצניק מהדור הישן שמוכן תמיד לעזור.



 קצת על הלוגיסטיקה 

נוסע איתנו רכב מלווה (לא4X4) שעליו כל הציוד והאוכל,. עבור היומיים הראשונים הצטיידנו בעוף קפוא מוכן ובפסטה שכבר בושלה ורק צריך לחממם. וכמובן ארגז בירה.
בנהיגה אנחנו אמורים להתחלק. תפקידו של הנהג לדאוג שהבירה תהייה קרה בסוף יום.


 היום השני – קיבוץ להב - ממשית 
בתכנון המקורי היינו אמורים לבלות את הלילה הראשון בכרמים, מכיוון שבסופו של דבר ישנו בלהב
היום השני התארך בערך 25 קילומטרים, עוד לפני התוספת הזו, היום השני היה הארוך ביותר כ-85
קילומטרים.
85 + 25 ללא טעויות ניווט זה לא מעט לכן אנחנו מציבים לעצמנו כמה מטרות:
1. לקום מוקדם ולהיות בתנועה לפני שבע וחצי בבוקר.
2. להגיע לפארק ערד על 12 בצהריים.
3. קפה בכניסה לנחל דימונה ב 15:00.
מוטי טען שהוא לא ישן כל הלילה (הוא ושימי ישנו באוהל על הדשא), הגיעו קולות מהדירה ליד, או של סרטים למבוגרים או מפעילות מוגברת של הזוג שגר שם. אני בכל מקרה חלמתי על סרטים לכל המשפחה.
שבע ועשרים אנחנו בתזוזה. החלק הפיזי של היום לפנינו עד הר המשא יש עליות רבות ומעט ירידות.
גם ביום השני אנחנו משתדלים לרכב על שביל ישראל אך יש קטעים שעדיף לרכב על שבילים
מקבילים והרבה יותר נוחים וזאת מכיוון שבדרך ממיתר להר עמשא יש כמה עליות שאם אתה מתעקש לרכב על שביל ישראל כדאי שתזמין מסוק חילוץ ישר לסורוקה למחלקת הלב. אנחנו העדפנו לרכב על דרך נופית ובהמשך על דרך הפטרולים לכיוון הר עמשא. ומשם על הכביש לכיוון צומת תל ערד
ובהמשך במקביל לכביש עד פארק ערד .
12 בצהריים ואנחנו בפארק ערד כמתוכנן. יעל שנהגה ברכב המלווה הכינה לנו ארוחת צהריים נהדרת,


בדרך להר עמשא
בדרך להר עמשא
עד לפארק ערד מד הקילומטרים הראה על חמישים ושלושה קילומטרים, אמצע היום אמצע הדרך.
בפארק ערד גם התברר לנו שקצת רוח באזור הר עמשא שווה לסופת חול בערד ודרומה.
אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים במהירות ממלאים חסרים של מים וממשיכים דרומה על שביל ישראל לכיוון שדה התעופה של ערד (כן יש דבר כזה). הרוח והחול ישר לפנים, כנראה שארוחת הצהריים לא הייתה רעיון כל כך טוב. לאחר עשרה קילומטרים ואנחנו מגיעים לירידה לכיוון נחל דימונה דרך הר כפון.
סוף סוף נפרסים לפנינו הנופים המדהימים של הנגב. (למען האמת הירידה הגיעה ממש בזמן עוד קצת רכיבה בעליה מול הרוח ואני גמור). הירידה מאוד וטכנית אנחנו עוקפים קבוצה של הולכי רגל
וממולנו מתחילות להגיע שירות של גיפים, יוני שבזמן שהוא חולף ליד אחד הגיפים מחזיר נפנוף שלום
לילדה חמודה ומוצא עצמו מרוסק על הדרך מהמכה מתכווץ לו השריר ברגל. לאחר הפסקה קצרה ממשיכים בירידה עד לכניסה לנחל דימונה ושוב, כמו בתכנית קפה בשעה 15:00, אנחנו באופוריה.
מה שאנחנו לא יודעים, זה שלנחל דימונה תוכניות משלו.
לאחר הפסקת קפה קצרה עולים על האופניים ונכנסים לערוץ הלא נכון, לאחר זמן מה, הבנו שטעינו, עשינו אחורה פנה ועלינו על השביל שרצינו.
זו למעשה דרך עפר סלולה שלוקחת אותנו היישר אל שעריו של מפעל לסיד. הנחיותיו של אחד העובדים במקום שולחות אותנו לעקוף את המפעל ואנחנו על שביל סלול, פונים שמאלה לפי ההנחיות ובעידוד השלט האומר כך, פניה שתעלה לנו ביוקר בעוד 4 קילומטרים אז נבין שנסענו לכיוון הלא נכון.
לאחר התייעצות קצרה עם כמה בדואים אנחנו חוזרים על עקבותינו השעון מראה שעברו כמעט שעתיים מהרגע שעצרנו לקפה.
ולמעשה לא התקדמנו כמעט. אין זמן ואנחנו רוכבים לתוך נחל דימונה עם רוח פנים וסופת חול. נשארו לנו עוד שלושים קילומטרים עד לממשית וכבר חמש אחר הצהריים. ככל שמתקדמים בנחל דימונה, העיפות מתחילה להרים את הראש ולחלק מהחבורה מתחילים להתכווץ השרירים מה שמוריד את קצב הרכיבה. עם אור אחרון אנחנו מגיעים לדימונה ורכב הליווי מתגייס להקפצות לחוות ממשית. אנחנו מחכים לתורנו בתחנת הדלק בדימונה, ותאמינו לי ארטיק מגנום לעולם לא היה כל כך טעים.
(לאורך הכביש מדימונה לממשית ישנה דרך לרכיבה על אופניים משהוא כמו 4 קילומטרים של ירידות עם קצת חול אחלה שביל אבל בחושך אין מצב לרכב עליו והכביש לממשית הוא לא אופציה).
בחוות ממשית אנחנו מתקלחים ומתארגנים לארוחת הערב מחמים את הפסטה לצד עוף צלוי קר וכמובן בירה (אין כמו בירה בסוף יום).
סה"כ רכבנו 110 קילומטרים ואנחנו יודעים שאם עברנו את זה הכול קטן עלינו.


נחל דימונה
נחל דימונה

 היום השלישי – ממשית - ספיר  
את כל ההכנות בצענו לפני השינה לכן מה שנותר לנו זה להתחיל לרכב. עולים על הכביש לכיוון צומת רותם ובצומת רותם פונים ימינה לכיוון מפעל אורון, לאחר כמה קילומטרים פונים לכיוון מעלה העקרבים.
בתכנון המקורי היינו צרכים לרדת את מעלה העקרבים הרומי אך חל איסור רכיבה במעלה ואנחנו יורדים את מעלה העקרבים על הכביש. יובל שמבין שהיום יהיה יום רגוע יחסית מחליט לרדת את המעלה ולעלות אותו, אך שאנחנו מתחילים לרדת הוא כבר מסיים את העלייה חזרה (נו טוב).
יורדים בזהירות, הימים ימי חול המועד פסח וחצי עם ישראל על הכבישים. לאחר מעלה העקרבים ממשיכים לצומת עין חצבה, תענוג צרוף,עם רוח גבית אנחנו מפתחים מהירות ובדיוק ב 12 אנחנו בתחנת הדלק בעין חצבה. מד הקילומטרים נעצר על 50 קילומטרים של כיף. אבל דבר אחד בטוח הכאבים בתחת עברו את נקודת העל חזור ואת זה נצטרך לסבול עד סוף הטיול. לאחר שעה של הפסקה אנחנו שוב בדרכים נוסעים על כביש הערבה עד הכניסה לבית ספר שדה ופונים ימינה על שביל ירוק שמתחבר לציר המעיינות.
ציר המעיינות לוקח אותנו עד מרכז ספיר, בספיר אנחנו מתארחים בשאנטי ואודטה (בעלת המקום) מכינה לנו ארוחת ערב ללקק את האצבעות.
(השאנטי של אודטה הוא מקום חדש ולפי דבריה היא מעבירה אותו למקום יותר מרווח, אודטה מטפלת באבנים חמות ועוד מומלץ מאוד).
סה"כ 74 קילומטרים

ציר המעינות
ציר המעינות

 היום הרבעי – ספיר - פארן 
זהו יום המנוחה שלנו, קמים באיזי, ואוכלים ארוחת בוקר ממטבחה של אודטה. היום לא ממהרים לשום מקום. אנחנו רוכבים על סימון שבילים אדום שהוא למעשה המשכו של ציר המעיינות, אולי היום היפה בטיול, עוצרים לקפה ליד חורבות מואה. משם ממשיכים על אותו השביל דרומה עד שנפגשים עם החממות של מושב פארן.
היום אנחנו נפרדים מיעל אלון ויובל ואלו למעשה הדיוושים האחרונים שלהם.
בפארן אנחנו מתארחים בחאן אבירן, אולי החאן הכי שווה בארץ מעבר ליופי שלו יש בו את כל מה שצריך מטייל, מטבח מאובזר, מקררים, שירותים ומקלחות נקיים. בעלי המקום מסבירי פנים ועמוס מהחאן מתעניין בהמשך הטיול שלנו ואף מצייד אותנו בכמה רעיונות חדשים .
סה"כ 40 קילומטרים.

בדרך לפארן
בדרך לפארן

 היום החמישי – פארן - עבדה 
למרות המנוחה היחסית אתמול הרגליים מאוד עייפות, נשארנו חמישה רוכבים ויש עוד דרך ארוכה לפנינו אנחנו יוצאים דרך החממות לשביל האדום שממנו הגענו עד לשביל שחור לוקחים איתו ימינה לאורך מישור בהר עד למפגש עם הכביש לצומת ציחור. קפה מורידים תיקי גב לרכב
עולים על הכביש ומתחילים בדרך הארוכה לצומת ציחור ומשם לצומת שיזפון. זה הקטע ממנו די חששתי עוד בתכנון הטיול, נסיעה על הכביש די הפחידה אותי, אנחנו מתחילים להגביר קצב ותוך פחות מחצי שעה אנחנו בצומת ציחור. למזלנו, החג עבר ואין תנועה על הכביש, זהו כביש ללא שוליים וזו יכולה להיות חוויה לא נעימה. בצומת ציחור הכביש מקבל שוליים ולמען האמת אני מתחיל ליהנות מהרכיבה על הכביש למרות שאני לא בדיוק עומד בקצב של החבורה.
אנחנו עוצרים להפסקה בכניסה לבסיס שיזפון. ומשם לצומת עוד שישה קילומטר בערך, רכבנו 38 קילומטרים לאורך הכביש בקצב של מעל 20 קילומטרים לשעה, ללא ספק צריך לעשות הפסקה בצומת שיזפון.
לאחר ארוחת צהריים אנחנו פונים לכיוון עבדה ולאחר חמש מאות מטר פונים שמאלה לציר אדום שייקח אותנו עד נחל איה בנחל פונים ימינה ונוסעים לאורכו עד לכביש לשחרות .
משם אנחנו רוכבים לבסיס עבדה מגיעים לשער ואז מתברר לנו שעשינו טעות והגענו לשער הדרומי
אם היינו פונים שמאלה במפגש של נחל איה עם הכביש לשחרות היינו חוסכים לעצמנו 15 קילומטרים.
בבסיס עבדה אנחנו אורחים של אחת המשפחות ואנחנו צרכים להגיע לשיכון המשפחות זה אומר לחצות את כל הבסיס, לאחר כמה טלפונים אנחנו מקבלים אישור לכך (רק שהרס"ר לא יקלוט אותנו).
דירת האירוח ברמה של בית מלון כמעט עם כל מה שצריך כולל כבלים מה שנותן לנו אפשרות לראות את מנצ'סטר דורסת את רומא .
סה"כ 74 קילומטרים.

בדרך לבסיס
בדרך לבסיס

 היום השישי – עבדה - אילת 
לצערנו הלכנו לישון במחצית עד סיום המשחק מנצ'סטר הבקיע עוד שלושה גולים.
אם אני זוכר נכון התעוררנו לפני שהשעונים צלצלו והתחלנו להתארגן , היום אנחנו משאירים את הרכב בכניסה לבסיס על מנת שנוכל לרכב כולנו יחד ביום האחרון, ליתר ביטחון אנחנו לוקחים איתנו עוד מים, אוכל וגם צמיג על כל צרה שלא תבוא. ארוחת בוקר קלה ואנחנו בדרך, יוצאים משער הבסיס לכיוון הכביש לשחרות , עוברים את הפניה לשחרות ועולים על דרך אפר לאורך גדר הבסיס, הדרך קופצנית מאוד על גבול הבלתי נסבל אנחנו ממשיכים עד נחל מלחן ופונים שמאלה לתוך הנחל. זה למעשה הקטע היחידי אותו שינינו מהתוכנית המקורית בהמלצתו של עמוס מחאן אבירן. משם היינו אמורים להמשיך לנחל מתק ולעלות להר ברך.
גם היום שאני יושב במשרד אני לא מצליח להבין מה משך אותנו צפונה במקום דרומה ולמעשה עלינו על השביל הירוק שמסומן במפה במקביל לשביל ישראל שהבנו שטעינו כבר היה מאוחר מידי והחלטנו להמשיך עם השביל לכיוון יוטבתה. אולי הפסדנו כמה דברים בדרך אבל רכבנו בסינגלים מדהימים ולמרות שהלכנו לא מעט ברגל הדרך הייתה מדהימה רכבנו על אבנים שנראו כמו חרסינות שהטבע פיזר אותם על האדמה, עשינו תצפית מעל קיבוץ סמר ולבסוף ירדנו את כל הגובה הזה בשבילים שיוני טוען שהיחידי שהיה שם לפנינו הוא זה שסימן אותם. מה שבטוח שבאופניים לעולם לא רכבו שם.
הגענו לכביש הערבה ולפי מדידה יש לנו משהו כמו 28 קילומטרים של רכיבה עד אילת. אנחנו נותנים גז,
לפרקים ואנחנו במהירות של מעל 30 קילומטרים לשעה. (מי שרתם פעם חמור לעגלה יודע שלהתרחק מהבית צריך לדרבן אותו אבל ברגע שמסתובבים חזרה הביתה הוא מתחיל לרוץ ללא שליטה), כך אנחנו רוכבים.
ולאט לאט מתחילים להתקרב לאילת, כמו שאנחנו נכנסים לעיר, אני מרוקן מאנרגיות, ושימי דוחק בנו לכיוון הפאב על החוף הפעמון, עוד 4 קילומטרים אנחנו מגיעים לחוף, אני גמור, שימי רץ להזמין בירות.
סה"כ 74 קילומטרים


תצפית לכביש הערבה
תצפית לכביש הערבה

 סוף דבר 
אנחנו יושבים על החוף שותים בירה, אוכלים צ'יפס, ההרגשה נהדרת. רכבנו מעל 400 קילומטרים,
ללא תקלות טכניות וכמעט ללא פגיעות גופניות.
מה שנישאר לעשות זה להביא את הרכב מעבדה וללכת לאכול סטייק טוב .
את הלילה האחרון בילינו בבית ספר שדה באילת.
למחרת יוני הקפיץ את מוטי, שימי, ואותי לתחנה המרכזית, פרקנו את האופניים והכנסנו אותם לתא המטען של האוטובוס לירושלים.


נגיעה במים
נגיעה במים

קרדיט: גיל עמיר
 
 מסע אופנים ממיתר לאילת...
מסע אופנים ממיתר לאילת חמישה ימים באופני שטח להמשך
 מעוספיה למעברות על שביל ישראל...
מעוספיה למעברות על שביל ישראל פרק נוסף בסדרת הכתבות לאורך שביל ישראל להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של gil amir...
 לתצוגת פורום
בית גוברין אילת
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 29/8/2007 :22:30 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  Gabi עם תוכן  פרטים
 2/9/2007 :08:41 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  gil amir עם תוכן  גבי שלום
 2/9/2007 :08:40 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  gil amir עם תוכן  גבי שלום


[ ]
לפרסום זה יש: 3 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 46    דרוג כללי: 3.80

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019