יום הזיכרון לחללי תאונות הדרכים – למי זה טוב ?
 מאת: אלעד פלטין Power-Train
שאלו אותי על מי אני כועס. על מי אני צריך בדיוק לכעוס ? על נהג מטומטם שכמעט והרג אותי ואת הרוכבת הכי טובה שלי בקבוצה ? בשביל מה לכעוס ? למי זה בדיוק עושה טוב ? הלוא להתווכח או להתרגז אני לא יכול כעת בגלל שטפי דם בראש, אני אפילו לא מנסה לבלוע את הכעס פנימה, אני פשוט לא כועס, לא מסוגל, אין בזה שום טעם. בשביל מה ? בשביל לספק אנשים שמחפשים את הדרמה ? בדיוק כמו שאני מרגיש שליום הזיכרון הזה אין שום טעם. שאלתי את מרטינה – ''מה בדיוק היום הזה יעזור ?'' ''שום דבר, היא ענתה חזרה ''הוא כנראה ולא יעזור בכלום'' – המשכתי. כעס ?
נפתח ב: 25/11/2008

לעמוד הבית של אתר הרים
הרים > בלוג
 אלעד פלטין Power-Train
מה הייחודיות של POWER-TRAINING ? -שיפור בכושר הגופני ורמת הרכיבה - מובטח ! (בתוך חודשיים) - אין צורך באופניים (למה ש...

שילחו לי הודעה
 הסקירות שלי
  
  
  
  

בלוג זה נצפה  3174 פעמים
 25/11/2008    כמה כאב לך ? 4016
שבוע שעבר ביום רביעי, בתום גביית העדות ממני ולאחר מכן ממרטינה, התוודה השוטר בפנינו ונתן לנו להבין (לא רק להרגיש !) שבעצם אנחנו היינו האשמים בתאונה המחרידה. אנחנו אשמים שיצאנו לרכוב, אנחנו לא בסדר. לא הנהגים. הנהגים מטומטמים לדבריו, נוסעים כמו משוגעים, כאילו להם זה בסדר, מותר, אין מה לעשות – גזירה משמיים, זה אנחנו שלא בסדר בכל העניין הזה. מדינה מטומטמת. בערב של אותו יום העלתה לשידור השדרנית (המעט מטומטמת לטעמי) – איריס קול את הנהג שניסה לרצוח אותי ואת מרטינה. כאב לו הבחור, ואללה כאב לו. מ 1 עד 10 כאשר 10 נחשב לכאב בלתי נסבל שמורפיום גם לא עוזר (שיטה רפואית להערכת כאב) – כמה כאב לך ?
אבל זה בסדר – מדינה מטומטמת, קהל מאזינים מטומטם, כולם מזינים אחד את השני בצורה הטובה ביותר. רק אנחנו – רוכבי האופניים לא בסדר ! ממש לא בסדר !

כאשר הסתיים הראיון המטומטם עם איריס קול, הבנתי שמלכתחילה חיפשה משהו מסוים וברור. היא התעניינה בי כדי למכור את תוכניתה, בין אותן פרסומות לבנקים, לחברות אינטרנט, ביטוח וטמפונים נוחים ומכוניות....
הלוא זהו מטרתו היום של כל מראיין ממוצע, ברדיו, בטלויזיה, בעיתון וברשתות האינטרנט.
הכתב או המראיין כמהה היה לדעת מה המראיין מרגיש, כמה כואב לו. הוא מחפש להעביר לו סימפטיה, אמפטיה ?
מה הוא חושב ? מה הוא יכול לחשוב ? לחשוב ? רק אם זה מגיע עמוק עמוק מהרגשה עמוקה שלו.
מדעי החרטה – המדע שאנחנו צורכים, זה מה שאנחנו מייצרים. כולנו רגשי ומשיגים דברים בעזרת הרגשי. אינטרסים=רגשי=פוליטיקה, הכל לא קשור למשהו מקצועי...הכול נבנה על רגש, כמה אני חייב לך ואתה לי, אגו מנייאקים קטנים שמוכרים את עצמם בנזיד עדשים זול ומר. בינוניות – היא המוטו – המוטו לשרוד. לא לנסות לשנות, להניע, לא להוביל, רק לשרוד בים הטמטום.
התוכנית הפופולארית ביותר במדינה – האח הגדול, הקטן (?) מכניסים עשרה אנשים אינפנטילים לוילה גדולה והם ? מתחילים להרגיש. התחמן הגדול ביותר שורד – הישרדות – כוכבי התרבות שלנו.
רק רס"ן רועי קליין שהתפוצץ לו על רימון לפני כבר יותר משנתיים – מי זה ? למה ? הוא לא רקד עם כוכבים. הוא אולי ניסה לתחמן את המוות ולא הצליח, אבל הצליח להציל את חייליו.
עצוב לחיות כאן.
יש כאן חומר מעולה של ילדים, נוער, מניסיון – באמת.
אבל אנחנו דואגים להרוס אותו כבר מכיתה א'. מחנכים אותו להיות תחמן, אגואיסט, רגיש, פוליטיקאי והכי חשוב – אינטרסנט שקרן.
אבל ראבק – מה הקשר לתאונות הדרכים לעזאזל ???
מקצועיות - בכל דבר ודבר שני שנוגע וקשור למשהו ציבורי, לאומי, או אולי כל דבר יצרני.... המקצועיות היא מילה גסה ולא מקובלת. המוטו : "גרד לי ואגרד לך" – פוליטיקה של מקקים שולטת בכל מקום ומקום. ובמידה ואתה רוצה להתקדם, רצוי מאוד שתרגיש כלפי מי שצריך.
מה היה קורה אם הנהג הפוגע בי ובמרטינה עומד היה להשתתף ביחד עם הביטוח של הרכב שלו בהוצאות האשפוז שלנו ובמתן הפיצויים. בפגיעת רכב יש השתתפות עצמית, למה בפגיעת גוף אין דבר כזה ? האם גם אז אותו נהג היה מרגיש כלפינו כל כך ?
מה היה קורה אם זה בשיפוט מהיר (כמובן, רק אם נמצא אשם) היה נכנס ל 30-60 ימי מעצר בצורה אוטומאטית...גם אז הוא היה מרגיש ? מה היה קורה אם נהגים שיכורים היו מקבלים כלא על המקום, מה אז הם היו מרגישים ?
מדינה שלמה שכל אחד בו מרגיש. מעניין את התחת שלי מה כל אחד מרגיש, באמת שמעניין לי את התחת. בדיוק כמו שבאמת מעניין את איריס קול מה אני באמת מרגיש. כמוה גם מראיינים אחרים, ההבדלים ביניהם הם בסך הכל רמת הרהיטות המקצועית ועומק המלוקקות, עומק של בריכת תינוקות מדיפה ריח חריף.
אז שוב אשאל :
לטובת מה בדיוק יום הזיכרון הזה ?
למה ? למי הוא בדיוק מועיל ?
אין לי מושג. באמת שאין לי מושג.
הוא יגרום לנו להרגיש. אין ספק.
אני לא רוצה לריב עם אף אחד, באמת שלא ואני בטוח שכוונתם של אלה המארגנים את אותו יום – טהורה לגמרי, אך אני לא מבין מה היום הזה יתרום למלחמה
בתאונות הדרכים ?
מה יקרה למחרת ?
מה זה כל כך משנה ?
למי זה בדיוק איכפת ?
אז זהו. שאין לי שמץ קטן של מושג !


מצורפת תמונה ממרוץ בית ג'וברין לפני חודש. מרוץ בו הרגשתי הכי טוב בעולם.
כמה כאב לי במהלכו מ 1 עד 10 כולל מורפיום ?
כמה כאב לי במהלכו מ 1 עד 10 כולל מורפיום ?
פורסם על ידי אלעד פלטין Power-Train @ :11/25/2008 8:33:54 AM
 הבלוגים שלי
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
הוסף בלוג
 הקישורים שלי
 לפורום של הבלוג
קישור
 מועדפים
הוסף למועדפים!
 אני בהרים
כתבות שלי
סקירות המוצרים שלי
סקירות המסלולים שלי
המכירות שלי
תמונות שלי
 התמונות שלי
תחרות הכנה לאליפות ישראל 2004
תחרות הכנה לאליפות ישראל 2004
תגובות לבלוג
יום הזיכרון לחללי תאונות הדרכים – למי זה טוב ?
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
תאריךמחבר\תהודעה
 12/12/2008 :14:42 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  מאיר אסרף עם תוכן  מבין את צערך וכעסך,,
 13/12/2008 :22:41 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלעד פלטין --Momentum-- עם תוכן  מקווה לפרסם משהו נוסף....בדיוק בנושא הזה...סבלנות.


[ ]
לפרסום זה יש: 2 הודעות

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2017