(שוב)''אנחנו מחפשים קצת יותר רגש''
 מאת: אלעד פלטין Power-Train
אתמול בערב, מתקשר אלי מספר לא מזוהה, מהעבר השני מסבירים זה (שוב) גלי צה''ל. כבר שנה שלא דיברנו, כמעט שנה עברה מאז התאונה ב 14 בנובמבר (שני חיילי באולינג על כביש 40).
נפתח ב: 9/11/2009

לעמוד הבית של אתר הרים
הרים > בלוג
 אלעד פלטין Power-Train
מה הייחודיות של POWER-TRAINING ? -שיפור בכושר הגופני ורמת הרכיבה - מובטח ! (בתוך חודשיים) - אין צורך באופניים (למה ש...

שילחו לי הודעה
 הסקירות שלי
  
  
  
  

בלוג זה נצפה  6162 פעמים
4394
 
אתמול בערב, מתקשר אלי מספר לא מזוהה, מהעבר השני מסבירים זה (שוב) גלי צה"ל.
כבר שנה שלא דיברנו, כמעט שנה עברה מאז התאונה ב 14 בנובמבר (שני חיילי באולינג על כביש 40).
גלי צה"ל לא שכחו והתקשרו לשאול מה שלומי. יפה מצידם.
הם שאלו מה נשתנה ואני עניתי. מה היה לפני התאונה ומה קרה לאחר מכן.
מספר שבועות לפני התאונה בסוף 2008 עוד יצא לי להתחרות באחד ממרוצי הכביש הכי טובים שהיו לי (בקריירה ? 'קריירת' זה רוכבים שמקבלים כסף כדי לרכב....) באחד ממרוצי הכביש הכי טובים שהיו לי בשנים האחרונות. אביחי ואני במרוץ מעולה של סיום עונה בבית ג'וברין 2008, לא שהתוצאות הסופיות היו משהו, אבל אין ספק שנהנינו לרכב ביחד.
ואחרי התאונה ?
אחרי התאונה השתדלתי להישאר בעיקר ברכב ליווי, כמאמן. יש רוכבים בקבוצה שטוענים שלהצלחת הקבוצה בעונת 2009 יש קשר ישיר לכך שנשארתי ברכב (נו...שווינט, כמו שהמורה לספרות שלי היתה אומרת : "מעז יצא מתוק").
סיפרתי לה (להדר התחקירנית) שאני עדיין בטיפולים, כי לא חזרתי לרכב בצורה מסודרת. רק רכיבות שיקום עד דופק מסוים, מעבר לכך, הראש מסתחרר ובא לי להקיא כנ"ל בטמפרטורות קיצוניות של חום או קור, זה בלתי אפשרי לרכב, והרי תמיד אני טוען שברמה שלנו הרוכבים צריך קודם ליהנות...
 
להתחרות ?
כרגע אין סיכוי. בטח שלא ברמת עלית, כמו במרוץ האחרון ב 2008 בבית ג'וברין. הכתף עדיין מציקה עם זרמים מרגיזים לכיוון הראש ועוד כל מיני חלקי עצמות שלא חזרו לעצמן מאז ה 14 בנובמבר.
 
אבל הדר התחקירנית, היתה עקשנית (של ניב רסקין). היא רצתה שאני אספר לה מה אני מרגיש. עד כדי כך שלאחר חצי שעה התקשרה אליי מישהי יותר בכירה ממנה והסבירה לי שזה מאוד מאוד חשוב להם - אני חייב להבין מה הם מחפשים. הם מחפשים לדעת מה אני מרגיש.
מה זה משנה מה אני לעזאזל מרגיש ? אתם רוצים להרגיש תפתחו ערוץ טלהנובלה, פרק בהישרדות, לכו לפסיכולוג, קואצ'ר, לא יודע, עזבו אותי במנוחה.
 
אני אישית, רוצה בסך הכל לאמן את הרוכבים שלי + לשמור עליהם (כמה שיותר וניתן) זה לא מזיז ת'תחת שלי מה השאר מרגישים.
שבוע לאחר התאונה, כמו אידיוט נגררתי לראיון אצל איריס קול, גם היא חיפשה רגש.
תמצית הראיון המטומטם שלה רשום פחות או יותר כאן – לינק.
מדינה שלמה שכל אחד בו מרגיש. מעניין את התחת שלי מה כל אחד מרגיש(אין ספק שהזכרתי את עניין ה@#$ כבר יותר מדי פעמים). בדיוק כמו שבאמת מעניין את איריס קול מה אני באמת מרגיש. כמוה גם מראיינים אחרים, ההבדלים ביניהם הם בסך הכול רמת הרהיטות המקצועית ועומק המלוקקות.
אז שוב אשאל :
לטובת מה בדיוק יום הזיכרון הזה ?
למה ? למי הוא בדיוק מועיל ?
אין לי מושג. באמת שאין לי מושג.
הוא יגרום לנו להרגיש. אין ספק.
  
נראה כאילו השאלות החשובות צריכות להיות מופנות אלינו הרוכבים
מה אנו הרוכבים צריכים לעשות (לא להרגיש) כדי לשנות את המצב ?
כמו שאני רואה את הדברים :
  1. להתאגד תחת קבוצות, חובבניות לחלוטין, או חובבניות למחצה. לרכב ביחד בצורה מסודרת עדיף עם רכב ליווי. לא שזאת ערובה לביטחון של הרוכבים.
  2. לעלות את רמת מקצועיותם של רוכבי הכביש בנושא בטיחות.
  3. להקים לובי לחקיקת חוקים להגנת רוכבי אופניים ועידוד רכיבת אופניים בטוחה.
  4. להקים לובי לחקיקת חוקים בהחמרה כנגד נהגים דורסים (שלילה לכל החיים/עבודות שירות ל 10 שנים, 5 שנים כלא ?)
  5. רכיבות הפגנה...ולא בדיוק 'במשולש' לטרון-נחשון-נשר עם משטרה שסוגרת את כל הכביש (ולפעמים עוד הרוכבים משלמים על המשטרה....) ומונעת מ 5 נהגים עצבניים ('רוצחים בפוטנציה') מלדרוס את אותם 'רוכבים מזדהים'. נראה שהחוכמה היא כנראה כמו האופנוענים - לבצע רכיבות הפגנה אמיתיות שלא במקום הנוח לכולם, היכן שלא כל כך נוח לנו, למשטרה, ובטח שלא לציבור הנהגים, לרכב.
  
השורה התחתונה
במדינה (וגם קצת במרבית העולם), בסופו של דבר כמו בפוליטיקה, זה הכול עניין של כוח ויחסי כוחות. החזק הוא השולט. הדבר מקבל משנה תוקף במדינות חסרות תרבות, או בעלות רמת תרבות יחסית נמוכה (קריא – מדינות עולם שלישי). במדינת ישראל כיום בכביש, הכי חזקים הם המשאיות, אחרי זה המכוניות, לאחר מכן האופנוענים ובתחתית הטבלה, אנחנו – רוכבי האופניים. בדיוק כמו בג'ונגל.
 
כנראה שמה שצריך לעשות בסופו של דבר, תלוי בעיקר בנו, הרוכבים.
לא חשוב כמה רגש ניצור בקרב הצד השני - הוא יימוג לאחר דקה וחצי או לאחר שיזפזפ לערוץ מתחרה. (באותה נשימה זה גם לא משנה כמה אני אכתוב כאן).
 
 הראיון היום (יום שני 9.11.09) היה אמור להיות מוקלט בשעה 7:30 ולהיות משודר בין השעות 8 ל8 וחצי בבוקר. הבוקר, באמצע כיוון אופניים של אחד הרוכבים בקבוצת מומנטום מתקשר הטלפון, אני שונא לכוון אופניים מאז התאונה. כאשר מתחילים להסתובב מסביבי עם האופניים כדי שאבדוק את התנוחה, אני מרגיש מהר מאוד בחילות וסחרחורת.
בטלפון זאת היתה הדר, היא התנצלה על כך שהם החליטו 'לדחות' את הראיון, הרגשתי שהיה לה מאוד קשה להגיד לי את זה.
אז הדר חמודה, אני מצטער.
 
(למי שיש את המייל של ניב רסקין – מוזמן לשלוח לו את לינק של הכתבה אליו)
 
.
בקשר למרטינה, היא רק לפני שבוע עברה ניתוח נוסף בעקבות אותה תאונה. הפעם להוצאות הפלטות והברגים שהחזיקו את הגב השבור שלה מאז התאונה. למרות שהניתוח הוגדר כהצלחה, היא סובלת עדיין מכאבים עזים. כל פעם מחדש היא שומעת מהרופאים המנתחים (ד"ר אפשטיין וד"ר שלמון) באסף רופא שהיא נס רפואי מהלך, אבל זה כנראה לא מספיק מנחם אותה. היא כנראה רוצה להיות מה שהיא היתה קודם, לפני התאונה, רוכבת אופניים תחרותית.
 
הבוקר התקשרתי למרטינה, שאלתי אותה האם היא רוצה להגיד משהו שארשום :
היא ציינה שהיא מאוד כעסה על התייחסות המשטרה אלינו, כשבוע לאחר התאונה כאשר הגיע החוקר ממשטרת התנועה, בעוד היא שוכבת ומפוצצת מסמי הרגעה נגד כאבים, חצי מתה, היא היתה צריכה לשמוע את השוטר אומר שזאת באמת, בשורה התחתונה – בעיה שלנו. הרוכבים. אנחנו אשמים. מרטינה דיברה על ההרגשה הזיפתית שלמעשה הרגישה שאין למי לפנות.
"אבל הוא לפחות עצר, הוא לא ברח" – מיכאל החוקר ניסה לנחם אז את מרטינה.
"למה רכבת בשוליים ? יכולת לרכב בפארק !" הוא התריס.
מרטינה אומרת שמה שהיא לא תעשה, היא מרגישה שהיא מפריעה, בסופו של דבר ההרגשה היא שלנו הרוכבים,  אין עם מי לדבר.
"אני יודעת שזה לא אירופה כאן....בשוויץ בעלייה של 3000 מטר אפשר להימצא בפקק של שעה וחצי בעקבות רוכב אופני כביש יחיד ואף אחד לא יעיז לצפצף, או לסכן את אותו רוכב בעקיפה מסוכנת...אני שואלת האם זה נכון במדינה כמו ישראל לגדל ילדים שאוהבים ספורט, אשר אוהבים לרכוב על אופניים ?"
 
אישית, אני מסכים לחלוטין (בצורה צינית) עם מיכאל – חוקר המשטרה – זה הכול בסופו של דבר בידיים שלנו, רוכבי האופניים (אלעד)
רכיבה בטוחה לכולנו.
פורסם על ידי אלעד פלטין Power-Train @ :11/9/2009 11:03:47 AM
 הבלוגים שלי
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
הוסף בלוג
 הקישורים שלי
 לפורום של הבלוג
קישור
 מועדפים
הוסף למועדפים!
 אני בהרים
כתבות שלי
סקירות המוצרים שלי
סקירות המסלולים שלי
המכירות שלי
תמונות שלי
 התמונות שלי
מומנטום איילון
מומנטום איילון
תגובות לבלוג
(שוב)''אנחנו מחפשים קצת יותר רגש''
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
תאריךמחבר\תהודעה
 9/11/2009 :14:24 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלעד פלטין --Momentum-- עם תוכן  שכחתי את הלינק תגובה לראיון עם איריס קול
 21/11/2009 :07:49 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלי עין-דור עם תוכן  אלי עין-דור
 21/11/2009 :07:48 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלי עין-דור עם תוכן  אלי עין-דור


[ ]
לפרסום זה יש: 3 הודעות

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש


אתר הרים הוקם על ידי דרור סופר כפרוייקט קהילתי ללא מטרות רווח
בשנת 2010 האתר עבר למצב "טייס אוטומטי" וככזה הוא אינו מתוחזק באופן עקבי
הוצאות תחזוקת האתר באדיבות אומניבייס בע"מ 2001 - 2024

הצהרת נגישות