הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טור אישי
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

מהתכנון אל ההובלה של טיול רכוב, ולסיום גם כמה עיצות לארגון דומה
מאת:  עודד כהן לאתר של עודד כהן
27/11/2003, 12:25
תדריך כיתתי לפני יציאה
                

   

 אירגון טיול אופניים כיתתי 

מאמר זה מתאר כיצד אירגנתי טיול אופניים כיתתי (כתה ו') – תהליך לא פשוט, הדורש הכנה מדוקדקת. המאמר ינסה לעזור לכל מי שרוצה לארגן טיול דומה.

איך בכלל הגעתי לזה?
כשאני רואה שביל שנבלע בין העצים, אני חייב לבדוק לאן הוא מוביל. אם מצאתי שביל טוב, אני לומד אותו, וחוזר בדרך אחרת לא מוכרת, כדי "להרוויח" עוד שביל (ככה גילו את אמריקה). אני חוזר הביתה מחייך וחושב איך לתפור טיול ולהביא רוכבים לשבילים החדשים שגיליתי. השאר די פשוט: תמיד יש רוכבים הצמאים לנופים חדשים, וכולם נהנים. ארגון טיול למבוגרים הוא עניין קל: אתה מתעסק עם אנשים הגיוניים, שמודעים לרמת הקושי ולדרישות בסיסיות כמו אופניים תקינים.

לפני זמן מה הרמתי כפפה יותר מאתגרת
ארגון טיול אופניים לכיתה של בתי (כתה ו' בביה"ס שקד). הדבר דרש עבודת הכנה לא פשוטה, שבסופו של דבר היתה קריטית להצלחת הטיול. על כך אני רוצה לספר, כי הלקחים מהטיול הזה רלוונטיים לכל טיול כיתתי.

ראשית, המשתתפים
קשה למצא קבוצה יותר הטרוגנית. מצד אחד, חבורת בנים פירחחית שישמחו לרדת כל ירידה בלי לגעת בברקסים, ויעלו אותה חזרה בלי קושי; מצד שני, יש ילדים שנסיונם ברכיבה מוגבל למדרכה שליד הבית; והרוב, שנמצא בין שני הקטבים הללו.

הציוד
שיכוך מלא? בולם קדמי? מה פתאום. צפיתי שרוב האופניים יהיו אופני ברזל פשוטים, במצב ירוד, ושהמגע הראשון עם שביל אמיתי יפיל כמה חללים. רוב הפנימיות בוודאי בלי חומר או פסגומי, מה שאומר שכל קוץ עלול לעכב את השיירה. רק על קסדות לא הייתי מוכן לוותר.

הקריטיות שבהתחלת המסלול
ילד שקשה לו, בעיקר בספורט, יתנתק ויתבצר מאחורי אדישות: "אני בעצם בכלל לא אוהב ליסוע באופניים...". התחלה קשה תגרום לכל החלשים להתכנס ב"קבוצת ממורמרים" שתקטר לאורך כל הטיול.

צריך לזכור שילדים מתעיפים מהר. ברגע שהכח של ילד יורד מתחת ל"קו האדום", הכל נראה לו שחור: השמש מציקה יותר, כל עלייה היא סיוט, וכו'. אסור לגרור אותם למצב הזה. מצד שני, הם מתאוששים מהר. מנוחה של ½ שעה בצל עם נישנוש, והם רוצים למשוך קדימה.

בגלל ההטרוגניות של הקבוצה, רצוי לפצל את המסלול מתישהו ל"רגיל" ו"אתגרי"; אבל רצוי שתהיה גם מספיק חוויה משותפת לכולם.


 אז אלו הם תנאי ההתחלה. ולפיתרון 

אחרי התלבטות קצרה, בחרתי בהר גחר בפארק רמות מנשה, דרומית לקיבוץ הזורע. להר גחר פסגה שטוחה יחסית המאפשרת טיולי אופניים משפחתיים, עם נוף מרהיב אל עמק יזרעאל, עמק השלום, והכרמל. האזור מכוסה בחורש נטוע וטבעי, משובץ בשבילים רבים המספקים דרגות קושי שונות לרוכבי האופניים. בשטח של 3 קמ"ר יש יותר מ 20 ק"מ שבילים (!), והטופוגרפיה הפתלתלה נותנת הרגשה שכל שביל הוא הרפתקה חדשה.

למעט כביש אחד, כל הדרכים הן דרכי עפר. רובן חצובות בסלע ואינן מתאימות לרכב פרטי, אבל ניתן לרכב בהן די בנוחות.

היתרונות של מקום כזה לילדים: מגוון רחב של מסלולים מעגליים בדרגות קושי שונות, מקום כינוס נעים באמצע, ולא פחות חשוב - הרבה צל.

התיכנון היה:

  • מתכנסים באזור הנופש הפעיל בפיסגה – שהמקדימים לא "יתיבשו";
  • מסלול מעגלי קל של 3 ק"מ לחימום, בדרכי עפר, חוזרים לפיסגה;
  • נישנוש קל, רכילות, ו"מסדר פצועים" לרכבים ולרוכבים;
  • התפצלות לשתי קבוצות – "אתגרית" ו"קלה". שתי הקבוצות תגענה לאותו מקום, אך האתגרית תעשה דרך ארוכה יותר הכוללת ירידה וטיפוס חזרה בדרך אחרת, והקלה תשאר באותו קו גובה.
  • חזרה משותפת לאזור הנופש הפעיל, הפסקת אוכל;
  • ירידה בכביש עד הכניסה לפארק – מסלול של כ 3 ק"מ כביש, של ירידה רצופה. זה ה"ממתק" לסיום.

כדי להתמודד עם פנצ'רים ושאר תקלות מכניות, גייסתי שלוש אבות מנוסים, והבאתי סטוק של פנימיות רזרביות (עם חומר),לגודל "26 ו- "24. ההורים קבלו דף המסביר שבמקרה של פנצ'ר, הם יצטרכו לשלם על פנימית עם חומר. בחנות סיכמתי שאקבל זיכוי על מה שישאר.

עשיתי חזרה כללית על המסלול עם אשתי (המסכנה נסעה על אופני ברזל ישנות, כדי לחקות מצב אמיתי). בנקודה מסוימת, היכן ששביל יורד עושה פיתול חד, היא השביעה אותי לשמור שהילדים ירדו אחד-אחד, ורצוי ברגל.

סה"כ, היו שמונה מבוגרים ושלושים ילדים. ההורים שילוו את הקבוצה שנשארת באזור הפסגה גם ישמשו נהגי חילוץ במקרה של רוכב או אופניים שלא יכולים להמשיך. ביה"ס דאג לחובש מלווה.


שביל בהר גחר
שביל בהר גחר

 מהתיכנון למציאות 

בעייה ראשונה צצה לגבי החובש
הוא לא הביא אופניים, כי הניח שישב ברכב המאסף; אלא שבשבילים המיועדים אי אפשר ליסוע ברכבים הפרטיים. החובש נשאר בפיסגה, בתקווה שישאר מובטל.

קבוצה של שלושים ילד דומה להידרה מהמיתולוגיה היוונית
רק עם שלושים ראשים. צריך באמת להתאמץ כדי לזכות בתשומת ליבם. כולם נחמדים ונרגשים, ולא ממש מבינים למה אתה מפריע להם ליסוע לאן שבא להם...

אחרי הסבר קצר של "לשמור על רווחים, ליסוע בזהירות, לא לעבור אותי..." יצאנו לדרך. מיד הסתמן ראש חץ של פרי-רידרים עתידיים, שיטפסו על כל מה (ומי) שבדרכם. צעקותי "לא לעבור אותי!!!" לא ממש הועילו, כנראה מכיוון שהם עברו את מחסום מהירות הקול... מול עיני המודאגות הפרחח הראשי ניסה לקצר את הדרך בין העצים משמאל, כמעט נכנס בעץ, ושבר כמו טיל חזרה ימינה בזווית ישרה אל תוך הטור השועט, מפספס בשערה ילד אחר. במזל לא היו נפגעים חוץ ממני (התקף לב קל). האמת שהם הפגינו מיומנות ממש טובה. אי שם מאחורי שמעתי את המלווה צועק "חכו לנווווו...". הבנתי שראש החץ יעצר רק כשיגיעו לצומת ולא ידעו להיכן להמשיך. ואכן, ניצלתי את הצמתים כדי לעקב את החבורה ולצמצם רווחים. כך המשכנו עד סיום הסיבוב הראשון, בלי תקלות מיוחדות, חוץ מאב שנשאר מאחור לתקן פנצ'ר והלך לאיבוד כשחיפש אותנו.

הסיבוב הראשון השיג את מטרתו
כל אחד קיבל מושג על הכושר שלו ומצב אופניו. ניתן היה לראות שיש שתי רמות של אופניים: אלו שבשימוש שוטף, ואלו שהוצאו מהמחסן לכבוד הטיול. האופניים הלא-פעילים היו במצב די עגום: ברובם הברקסים וההילוכים הגיבו בקושי בגלל כבלים לא מתוחזקים, בחלקם היה צריך לכוון מחדש את הברקסים. לזוג אחד פשוט לא היה ברקס אחורי...

שתי רמות קושי
איך מסבירים לילדים את הפיצול לשתי רמות קושי, בלי להזכיר "חלשים / חזקים", "קשה", "עלייה", ומילים טעונות אחרות? אמרתי להם שזה כמו במשחק מחשב: יש 12 רמות, עכשיו עשינו את רמה שלוש. אפשר להישאר ברמה זו, או לעלות לרמה חמש.

כנראה שזה עבד. אחרי קצת מהומה בה כל אחד חיפש את חבריו ואת עצמו, נוצרו שתי קבוצות די שוות. יצאתי עם "הקשוחים" למסלול האתגרי יותר. לפני היציאה תפסתי את אותו הילד שקודם כמעט עשה תאונה, והסברתי לו: "עוד פעם אחת – ואתה צמוד למאסף!". זה לא עניין חינוכי בלבד; הבנתי שאני לא יכול לקחת אחריות על מה שיקרה בגללו, ומוטב שלא ישתתף בטיול מאשר שיגרום לפציעה. האיום עשה את שלו (כנראה כי באמת התכוונתי לכך). שעטנו קדימה, שוב קבוצת הפרי-רידרים בראש טסים במהירות הרוח, ונעצרים רק בצמתים. אחרי קטע אופקי, התחלנו לרדת בשביל מתפתל על צלע ההר. קריאות כמו "יוווו!!!" ו- "אחלה ירידההה..." נשארו באויר מאחורי החבורה הנרגשת; גם הזהירים יותר נראו נהנים ומחייכים.

הפיתול המסוכן
זוכרים את הפיתול המסוכן, זה שהם אמורים לעבור אחד-אחד? כל מה שהצלחתי לעשות היה לראות מאחור איך ראש החץ עובר אותו ביעף, בצפיפות, אבל בלי תקלות. רק כשהגעתי והתחלתי לכוון את התנועה - "...בזהירות, ילדה! לאט לאט!" - מישהי נפלה. הגענו כולם למטה, אדומי לחיים מהתרגשות.

העלייה חזרה היתה בדיוק במידה הנכונה: אתגר, לא עינוי. עלייה הדרגתית עם נוף נהדר. כדי לרכך את המשימה, שילבתי קיצור דרך תלול שהילדים יעשו ברגל, כדי להרוויח גובה. קבוצת ראש החץ עלו גם את זה בפידול אדיש.

הפלפון שלי מצלצל לפתע מצידו השני של הקו אחד ההורים החייב לאסוף את ילדתו מוקדם יותר. הילדה בקבוצה השנייה. אני מחפש את דף הקשר, להודיע להם, ומבין סופסוף למה החולצה שלי רטובה: שקית השתייה התפנצ'רה, והתיק שלי הפך לשלולית עם כתפיות. את דף הקשר לא ניסיתי לדוג. אחרי כמה טלפונים הצלחתי להעביר את ההודעה איכשהו, והמשכנו.

חוברים לקבוצה השניה ומאלתרים את ההמשך
הגענו לחבירה עם הקבוצה השנייה. כולם נראו מרוצים, אולם ילדי ראש-החץ היו מאוכזבים; כבר נגמר? אילתרתי שינוי בתכנית. שאלתי מי רוצה לחזור בדרך הקשה (כן, אמרתי "קשה"! רכי לבב לא יתקבלו). אל הדגל התייצבו כל הקשוחים. הרגשתי בסיפוק שעכשיו אני הולך לקרוע אותם כמו שצריך.

יצאנו למסלול הקשה, כשמונה ילדים ואב במאסף. פידלתי בעלייה בלי רחמים, וסופסוף ראיתי אותם מתאמצים מאחורי. היה לי מסלול נהדר בשבילם, אבל כנראה שעברנו בקטע מרופד בקוצים, כי בדקות ספורות היו לנו שלושה פנצ'רים.

פנימיות מלא החופן
עד הנקודה הזו, התכנון מבחינת פנצ'רים הוכיח את עצמו. האבות במאסף החליפו פנימיות בזריזות. אבל להפיל על המאסף תיקון של שלושה פנצ'רים נוספים ניראה לי מוגזם; לכן נשארתי מאחור לטפל בשנים מהם, לאחר שהסברתי לאב השני את המשך הדרך. הסתבר שזו היתה טעות. התברר שלא נשארו לי פנימיות מתאימות, והייתי צריך להזעיק רכב חילוץ; בנוסף, הקבוצה שהמשיכה איבדה את דרכה. אחרי שמצאתי אותם התכנסנו שוב לפיסגה, לא לפני פנצ'ר נוסף לסיום.

למרות התקלות לא צברנו פיגור, והיה מספיק זמן להפסקת אוכל. כולם הסכימו שלטיול הבא יש לבוא עם פנימית רזרבית וחומר או פסגומי. בהתחשב בכך שלפני הטיול רובם לא ידעו מזה פסגומי, ראיתי בכך השג מכובד.

אחרי מנוחה קצרה כולם התכוננו בהתרגשות לירידה הגדולה. עוד פנצ'ר תוקן; הילדים חולקו לשלוש קבוצות, כך שרכב אחד יסע מלפנים, רכב בין כל שתי קבוצות רוכבים, ושאר הרכבים מאחור. אני הייתי במאסף, מוכן להעמיס על המינשא את מה שלא יוכל להגיע למטה. יצאנו לדרך.

בגלל מיקומי מאחור ראיתי מלמעלה את הנחש המתפתל על יותר מקילומטר של רוכבים נרגשים. למטה חיכו ההורים.

 


שלושת המוסקיטריות ברגע של מנוחה
שלושת המוסקיטריות ברגע של מנוחה

 הערות ולקחים 
  • אם אין רכב מאסף, החובש חייב להיות רכוב.
  • אי אפשר להכתיב את הקצב של הראשונים. הם קטנים, זריזים וחרשים מהתרגשות. הם יעברו את המוביל וייצרו "פקק" שלא יאפשר לו לחזור לראש הטור. עדיף לא לסמן מראש את המסלול, כך הם יחכו בצמתים.
  • ילד שמסכן אחרים יכול לגרום לכישלון כל הטיול, ובמקרה של תאונה להשאיר טעם רע להרבה זמן. אסור לתת לזה לקרות.
  • פיצול הטיול לכמה דרגות קושי פותח הרבה אפשרויות ומאפשר לכולם להנות.
  • לכל ההורים המלווים חייב להיות דף קשר במקום בטוח ושליף.
  • רצוי שכמה הורים יכירו את המסלול.
  • בכל פיצול יש להשאיר הורה שיחכה עד שהמאסף מגיע.
  • פנצ'רים הם חלק מהטבע. אי אפשר בלעדיהם.

 


גבעת המורה מהר גחר
גבעת המורה מהר גחר
 
 ככה זה כשיש שניים...
ככה זה כשיש שניים טיולי עומק, חברות מיוחדת התנדבות, וכל זה ברכיבה על אופני טנדם. להמשך
 ועדרת פני זקן...
ועדרת פני זקן מה קורה כאשר רוכבי אופניים מתחילים להתנהג כמו כל נהג ישראלי ממוצע? קבלו את הרוכבים האדומים בפארק הירקון! להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של עודד כהן...
 לתצוגת פורום
אירגון טיול אופניים לתלמידי כיתה ו'
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 23/12/2003 :23:46 משתמש אנונימי  יהורם עם תוכן  כל הכבוד התרגשתי
 20/12/2003 :11:02 משתמש אנונימי  ישראל ROLLING עם תוכן  יש דרך פשוטה יותר.
 12/12/2003 :07:59 משתמש אנונימי  קובי כהן ללא תוכן  כל הכבוד אח שלי!! כל הכבוד על היוזמה... באמת...
 3/12/2003 :08:56 משתמש אנונימי  רן איש עם תוכן  אישורים? משרד החינוך? משטרה? האם צריך אישור?
 3/12/2003 :16:41 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  עודד כהן עם תוכן  אני לא יודע, בית הספר דאג לאישורים
 29/11/2003 :21:19 משתמש אנונימי  חמי עם תוכן  מזדהה
 29/11/2003 :22:06 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  עודד כהן ללא תוכן  ספרי עוד: איפה, מה עשיתם, איך היה...
 27/11/2003 :20:28 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  יוסי הלמן עם תוכן  נשמע אחלה
 27/11/2003 :17:45 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלעד מרדכי עם תוכן  הייתי בירידה הארוכה והמפותלת
 27/11/2003 :12:17 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אור מיכאלי עם תוכן  אחלה טיול
 28/11/2003 :17:33 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  גיא עמק האושר עם תוכן  תגובה לשאלה


[ ]
לפרסום זה יש: 11 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 63    דרוג כללי: 4.14

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2021