"יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה, צהוב להם מדי, שקט שאפשר להשתגע. יש אנשים שאלוהים גדול עליהם במדבר הזה. אנשים נבהלים כשהם שומעים את הכוכבים בלילות. אבל יש גם אנשים שנדבקים לשקט הזה ואינם יכולים לשוב ולהיפרד ממנו. אלה, יישארו כאן"  (חיים גורי על המדבר)

האינסטינקטים של הטבע, התזמון המדויק שלפיו נע הכל. ללא שעון, ללא יומנים. חוקים קשיחים שחוזרים על עצמם מדי גלגל שנה. עם החצבים, גם האינסטינקטים של רוכבים רבים מתעוררים מתרדמתם ומרגישים את הדגדוג, את הציפייה. הימים המתקררים מביאים עימם את הקריאה השקטה שהולכת ומתגברת לתוך החורף, שיגיע מאוחר יותר: "קבלו את עונת המדבר".

משהו כל כך ברור הופך קצת קשה כשצריך לתרגם אותו למילים. אבל בכתבה זו, שמוגשת כחלק מפתיחת עונת המדבר, חשוב לי קודם כל לנסות ולהעביר את הסיבה לנהייה הקדחתנית הזאת אל הרכיבה במדבר על-מנת להדליק את הניצוץ במקום הנכון ולא לגרור אל השבילים הצהובים, זרועי האבנים, עדרי רוכבים המגיעים בעקבות טרנד אופנתי כזה או אחר.
בכתבה המתורגמת המקדימה, מהווה משפט הפתיחה את לבו של העניין: "רכיבות עומק הן הטעם האמיתי של הספורט שלנו, רכיבות שטח". אנו, בישראל הקטנה, לא התברכנו בשטחים פתוחים רחבים מדי, ובעצם, כדי למצוא את עצמנו מנותקים כמה שיותר, רק אנחנו ואופנינו, במקומות שאף כלי-רכב מתקשים להגיע אליהם, חייבים לרדת רק דרומה, אל מדבר יהודה, הנגב, הערבה, הרי אילת...כל מה שצהוב, צחיח ונטול צמחיה כמעט. שם, תחושת החופש של להיות רכוב על אופניים מקבלת משמעות חדשה, עמוקה יותר. המדבר מפצה על שפע ירוק ומים של אזורים אחרים באלף גוונים של צהוב, אדום וחום, בנופים מיוחדים המעניקים תחושה של נשימה ארוכה, מתמשכת. כל הר, כל נחל, מצליחים לחדש משהו בזווית הראייה של הנוף, בנקודת מבט רחבה הנותנת לנו תחושה כאילו יצאנו מגבולותינו הפיצפונים אל מרחבי ענק שנועדו לרכיבה. אלה רכיבות העומק שלנו, המאפשרות לנו לחצות קילומטרים רבים בשבילים שנוצרו לפני מאות ואולי אלפי שנים על-ידי נוודים על גמליהם ועדריהם, ללא מפגש כמעט עם סימן אנושי שיחזיר אותנו אל המציאות. אם תרצו, עוד סוג של בריחה.

במיוחד עבור שועלי המדבר, דווקא החורף הוא-הוא עונת הרכיבה העיקרית. מרחץ הזיעה שמתפוגג מזמן את האפשרות לצאת אל המקומות הלוהטים ביותר במדינה ליום ארוך של הרפתקה, כמעט בכל מזג אוויר. במיוחד עבור אלה השואפים לטעום את החוויה המיוחדת הזאת ואולי גם להפוך אותה להרגל, החלטנו לרגל פתיחת העונה לכתוב את המדריך המלא והלא רשמי לרכיבות מדבר. כל מה שצריך לדעת, שכן רכיבה במדבר אינה דומה לרכיבות הקצרות שבמגרשינו הביתיים. עם כל הקסם והמשיכה המאגית, המדבר הוא גם מקום של סכנות, ואנחנו, עם כל יצר ההרפתקנות, בסופו של דבר מאוד רוצים לשוב הביתה בשלום, בשביל הפעם הבאה.

כלל האצבע שכדאי תמיד לזכור: קילומטר במדבר אינו זהה לקילומטר בבן שמן, מיר"ב או כל יער וסביבה ביתית אחרת שאתם מכירים. הוא "ארוך" יותר. שבילי המדבר אינם דומים לדרכי הכורכר הרחבות הפזורות ביערות קק"ל, והנאקבים (שבילי הגמלים – הסינגלים של המדבר) אינם זהים לסינגלים הזורמים ליד הבית. שבילי המדבר, צרים כרחבים, הם רצופי אבנים וקשים לרכיבה. משהו באופי הכללי של הרכיבה על הרבה אבנים, במגמות שעלולות להשתנות מהר מירידה לעלייה וההפך, בשילוב קטעי הליכה שכיחים, מתיש מאוד את הרוכב, במיוחד את זה שאינו מורגל בכך.

מומלץ להתחיל בצורה הדרגתית, לא לבלוע מהר מדי. הקשיבו ליכולות שלכם ואל תנסו להראות למדבר מיהו הבוס. חפשו מסלולים, דווקא קצרים אולי מאלה שאתם רגילים אליהם, נסו קודם מסלולים שהם בעיקר במגמת ירידה. לימדו את השטח לאט. לא חייבים לבחור את המסלולים הטכניים ביותר, למרות שהם בהחלט מרגשים. תוכלו לחסוך הרבה כעס ותסכול של הליכות ממושכות אם תכירו במגבלותיכם ולא תנסו לדלג עליהן מייד.

טיולי עומק פרושים על פני קילומטרים רבים, ופעמים רבות אינם מעגליים. יש מספר דרכים להיערך ללוגיסטיקה הנדרשת מטיולים כאלה. הקפצות רכבים היא הטבעית מכולן. שיטה זו אינה דורשת תלות בגורם נוסף, ויכולה להיות זולה יותר. מצד שני, מדובר בפעולה הגוזלת זמן בהתארגנות לפני טיול. בנוסף, לא תמיד יש בקצה הטיול מקום נוח להשארת הרכב, ולא תמיד זה מסתדר מבחינת מספר האנשים. אפשר להיעזר במסיעים בתשלום, האוספים את הרוכבים מנקודת הסיום (או, לחילופין, מקפיצים אותם בתחילת היום אל נקודת ההתחלה). באזור ערד קל מאוד לאתר מסיעים כאלה, ובמקומות פופולאריים כמו המלונות בים המלח לעיתים אין אפילו צורך לתאם מראש (תלוי כמה אתם סומכים על מזלכם). במקומות אחרים תצטרכו להפעיל קצת יצירתיות. קבוצות גדולות מתארגנות להסעה באמצעות אוטובוסים כבר מאזור המגורים, וכך יכולים הרוכבים גם להרביץ שינה הגונה בדרך המתישה חזרה הביתה, במקום לנהוג.

אחת ההנאות הגדולות בטיול מדבר היא השילוב של רכיבות רצופות במשך מספר ימים. אופציה זו משדרגת את תחושת העומק של הטיול ומהווה את אחת מפסגות חוויית הרכיבה שאפשר למצוא בארץ. בעיניי, המומלץ ביותר הוא לישון באחד החאנים הרבים שצצו בשנים האחרונות. לינה פשוטה, בסיסית, עם אוכל טוב ואווירה היא תפאורה מושלמת לרכיבות טובות. טיול מתגלגל בעזרת ג'יפ מלווה האחראי בצורה מוחלטת על הלוגיסטיקה הוא פסגה בפני עצמה, ומאפשר באמת להתנתק לחלוטין מכל סממן של ציוויליזציה למשך מספר ימים מועט.

חלק מהרכיבות במדבר יוצא לפועל בסביבות הגובלות באזורים עוינים למדי. בלב מרחבי המדבר קל מאוד לשכוח את הסכנות הביטחוניות שמלוות אותנו ביומיום. מצד שני, אין גבולות לסכנות וקשה עד מאוד לצפות או לשרטט מאין תיפתח הרעה. יש תמיד לנקוט משנה זהירות במגע עם אוכלוסיות לא ברורות, ולשמור על ערנות שלבטח לא תזיק. אל תתביישו לשאת כלי נשק אם נמצאים ברשותכם כאלה.

הכינו רשימות מספרי טלפון לשעת חירום, שאותן ניתן יהיה למצוא במבחר מקומות. לעולם אין לדעת מתי תזדקקו להם. כדאי לכלול ברשימה מספרים של יחידות חילוץ באזורים השונים. קחו בחשבון שבעת פציעה (חס וחלילה, טפו טפו טפו, שום בצל) אם הוקפצה יחידת חילוץ באמצעות מסוק, אתם עלולים למצוא עצמכם מחויבים כספית על האירוע. לא שיש לכם ברירה בסיטואציה קשה כזו, אבל חשוב שתדעו.

כל שביל שתבחרו במדבר הוא מצוין, אולם אחת החוויות המרגשות ביותר היא הרכיבה בשבילי גמלים או עיזים שנוצרו במשך מאות ואלפי שנים על-ידי שיירות ועדרים מימים הקשורים לצירופי מילים אקזוטיים כמו "דרך הבשמים". השבילים הדקים התופרים את המדבר ומשמשים עד היום את הבדואים מעלים בדרך-כלל  את רמת הרכיבה הנדרשת בגלל האלמנט הטכני שמוסיפים. רכיבה לצד מדרונות תלולים או תהומות היא רק  אחד מהריגושים הנלווים לחוויה.

דווקא בגלל הנוף, הריגושים והייחודיות של אופי השבילים, השאיפה והנטייה היא לנסות לרכוב הכל, לעבור גם בכל המקומות הקשים, המיוחדים והאתגריים. מצד שני, דווקא בגלל המרחק מנקודות חילוץ וקליטה סלולרית גרועה, דרגת הזהירות חייבת לעלות ורמת הסיכונים שאתם נוטלים צריכה לרדת. נהגו בשיקול דעת,  שכן החילוץ ממקומות נידחים אינו פשוט. הדרופ שלפניכם נראה טריוויאלי ואתם משוכנעים שהוא קטן עליכם. בסינגל ליד הבית כבר מזמן הייתם מנקים אותו לחלוטין, אבל כאן, במדבר, כדאי לחשוב עוד שנייה. האם הוא שווה את הסיכון שבהשבתת הקבוצה והטיול?

ככלל, שבילי המדבר אינם סלחניים. הסינגלים הטכניים וגם אלה שלא, רצופים באבנים, חדות ומפתיעות, שרק מחכות לפגוש את אברי גופכם בעת נפילה. מומלץ בכל רכיבת מדבר להשתמש במיגון גפיים. קשה לצפות את הנפילה הבאה, וההבדל בין גוף ממוגן לכזה שהוא נטול מיגון יכול להיות מאוד משמעותי.

הבהלתי אתכם? מקווה שלא. דעו לכם שכשמדובר בכותב הכתבה, כלומר אני, עסקינן בפחדן גמור לענייני טיולים. ומשום כך, משתדל להשאיר את הספונטניות מאחור. המשמעות היא עיסוק מקדים בכל פרטי הפרטים העלולים להשתבש ותכנון מקדים מפורט ככל שניתן. זו הסיבה לפירוט הקודר של מיני תופעות שתוארו כאן והעיסוק הרב בדברים שאנו מעדיפים לא להיתקל בהם בטיול.
ברוב רובם של הטיולים (אולי אפילו בכולם), במיוחד אם תגיעו מוכנים, נראה שבאמת לא תיתקלו בהם. יש שיבחרו גם להיות יותר ספונטניים וגם זה מצוין, כל עוד זה נעשה בשיקול דעת. אם לא תיכנסו בה "ראש בראש", החוויה תהמם אתכם ביופיה. הנוף המדברי לא יפסיק להזין אתכם בעושר תחושות, שיחוזקו תדירות בדהירה שלכם על האופניים במרחבים הכמעט בלתי נגמרים שלפניכם. אתם, האופניים ונאקב הגמלים. עולם שלם של אפשרויות.

חבל להוסיף עוד מילים. קומו צאו למדבר. הכל כאן פרוש לפניכם. זו חווית הרכיבה האולטימטיבית.

בעקבות מקרים רבים של חילוץ רוכבי אופניים על-ידי יחידות החילוץ השונות הפרושות ברחבי הארץ, גיבשו יחידות החילוץ מטעם משטרת ישראל ואיגוד האופניים בישראל "המלצות לרוכב/ת האופניים בשעת חירום". המלצות אלה מובאות כאן בפניכם.

בזמן חילוץ:

1. כללי: זכור כי המטרה הראשונה היא להביא את כוחות ההצלה (יחידת חילוץ, מד"א) למקום האירוע. זמן ההגעה נע בין 10 דקות לשעות, בהתאם למיקומכם. לטיפול בפצוע יהיה מספיק זמן בדרך-כלל  לאחר מסירת ההודעה. בשטחים רבים יש בעיה של קשר סלולארי, לכן יש צורך להתרחק מהפצוע למקום גבוה (במקרה של קליטה מוגבלת, מומלץ לנסות ליצור קשר דרך הודעות טקסט (SMS). אל תהסס לעזוב את הפצוע לזמן מה. בכל מקרה תתקשה להוציאו מהשטח לבד. 
2. בדוק שאתה יודע מקומך בדיוק של קילומטר בערך, יש ברשותך את מספר הטלפון ליצירת קשר ויש לך הערכה לגבי מצב הפצוע (פגיעת ראש, דימום, מצב הכרתו וכו').
3. התקשר למוקד 100 של המשטרה (הם יודעים להפעיל את כל הכוחות המתאימים, כולל יחידות החילוץ) דווח להם:  
א. את שמותיכם  
ב. את מיקומכם (רצוי נקודת ציון בציון הרשת, ישראל או UTM ) 
ג. את מספר הטלפון ליצירת קשר איתך 
ד. מצב הפצוע
4. השאר את הטלפון זמין עבור החילוץ בלבד (יהיה זמן להודיע לכולם אחרי החילוץ). במידה ויצרת קשר באזור בו ישנה בעיית קליטה בטלפון סלולארי, אנא הישאר במקום זה עד הגעת כוחות החילוץ.
5. ודא את מקומך בצורה מדויקת יותר כדי לדווח לכוחות המקצועיים (מד"א או יחידת חילוץ) ולאפשר להם הגעה מדויקת ומהירה יותר עד לפצוע.
6. איש יחידת החילוץ ייצור עמך קשר ויבקש פרטים הקשורים למיקומך ולמצב הפצוע כדי לקבוע את גודל הכוח, צורת הפינוי, וסיוע נוסף הנדרש לחילוץ. נסה להיות מעודכן בכמה שיותר פרטים. 
7. בטיפול בפצוע:
א. אין להזיז אותו
ב. אין להוריד קסדה מראשו
ג. טפל בו כמיטב ידיעתך, אך אל תבצע דברים שאינך יודע ולא אומנת לעשותם
ד. נסה לשמור על ערנותו 
8. דווח לאיש יחידת החילוץ או מד"א על כל שינוי במצב הפצוע: שקיעה של הכרה, הקאות, כאבים חדשים, איבוד תחושה וכו'.

עם סיום החילוץ:

1. יחידת חילוץ ומד"א מצילים חיים ואינם מצילים רכוש, לכן במידת האפשר נעזור בפינוי האופניים אך לא בכל מחיר. זהו תשלום קטן שייתכן שתשלמו.
2. בחלק מהחילוצים תתבקשו להגיע לתחקיר על-ידי יחידת החילוץ כדי להסיק מסקנות על החילוץ. תחקיר זה הוא פנימי של יחידות החילוץ ואינו עובר לגורמים אחרים.

יחידות החילוץ פועלות תחת משטרת ישראל. בארץ פרוסות תשע יחידות חילוץ המכסות את כל השטחים הפתוחים של מדינת ישראל. אנשי היחידות עובדים בהתנדבות ללא כל תמורה כספית, וביכולתם להפעיל כוחות קרקעיים רגליים ורכובים, וכן כוחות מוסקים בהתאם לצורך.