הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טיולים בארץ
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

הסיפור המלא על מסע האופניים שאורגן ע''י חברת תנובה לצורך העלאת מורל הפצועים בבתי החולים והחיילים המשרתים במחסומים ובבסיסי צה''ל הפרוסים לאורך הארץ. המסע, בן 5 ימים, נערך מקיבוץ דגניה עד באר שבע ולקחו בו חלק כ20 רוכבים מנוסים אליהם התלוו כ10 רוכבים עובדי חברת תנובה שהתחלפו מידי יום.
מאת:  ירון ג'וני לאתר של ירון ג'וני
12/5/2002
איפה הקסדה, איפה...
                

אזור: יומני מסע
מיקום: בית שאן - באר שבע
אורך המסלול: 440
אורך המסלול בשעות: חמישה ימים
   

 אם רק הייתי מכבה את הטלפון... 
צלצול הטלפון נשמע כעוד אחד מיני רבים. מעברו השני של הקו נשמע קולה הענוג של איילה עם בקשה בפיה, "תתקשר לסיגל, יש לה הצעה בשבילך".
אני, עם החשיבה הזריזה שלי, לא ממש הקשבתי לה. רק אחרי סיום השיחה עלתה במוחי מחשבה עמוקה. "ה צ ע ה ? ! ? ! ? ! ?"
זאת בטח לא הצעת נישואין, גם לא הצעת עבודה.
"בטח עשיתי משהו רע..!" חשבתי לעצמי שוב והתמוגגתי מהיכולת החדשה לחבר שתי מחשבות יחדיו באותו היום.
ברעד קל חייגתי למספר הפלאפון של סיגל ונכנסתי למצב ספיגת נזיפות בגין אי התייצבות לטיול השאנטי \אי חבישת קסדה \בגידה עם קבוצה אחרת \אחר \מחק את המיותר.
סיגל נשמעה חייכנית מתמיד. "יופי!", חשבתי לעצמי, "בטח אצליח להתחמק מהפשע רק בנזיפה.." אבל כמו תמיד, רק בשורות טובות היו בפיה.
חברה מסחרית שאת שמה לא נזכיר שוב, (רק נציין ששמה הוזכר מידי פעם בתקשורת בהקשר של סיליקון, חלב, והקשר בניהם) מתכננת מסע אופניים מסוג חדש. מסע תענוגות דהלוקס אמיתי, בן 5 ימים בו עוגות הגבינה יזרמו כמים, האוכל יהיה טעים מתמיד ותנאי השירות יהיו לעילא.
כמובן שלהצעה כזאת קשה לסרב (ואף רצוי שלא, במיוחד כשההצעה מגיעה ממנהלת השאנטי) ולכן הסכמתי בהתלהבות. לא תזיק לי עכשיו חופשת אוכל, שמש ותענוגות.
אז נכון. אין ממש מסלול מוגדר, אין פרטים על מקומות הלינה, רמת הקבוצה לא ידועה, מקצועיות המארגנים לא ברורה ועוגות גבינה הן לא הפיבורייט שלי, אבל התנחמתי בידיעה שאולי הגיע היום שבו אקבל סופסוף נופש קטן בחינם.

 יום שבת, 13:00 בצהריים. 
18 רוכבים מתאספים ב"משרדי" חברת פרומרקט בתחנה המרכזית הישנה בת"א ולראשונה מתוודעים עם המסלול, עם קובי הגדול-האבא שלנו למשך השבוע, עם שירה טלי ושגיא-המרעננים הרשמיים של הנבחרת ועם הידיעה המרה שאין ארוחות חינם.
כשירדנו חזרה לרחובות התחנה המרכזית גילינו שיד נעלמה כבר העמיסה את האופניים על העגלה, התיקים כבר בתוך הרכב, המנועים דולקים, הקלטת של תנובה מתנגנת ברמקולים והנהגים בעמדות קרב. הצגה מרשימה בהחלט.
הרושם הראשוני לא הטעה וגם כשיצאנו לדרך התרשמנו מהנהיגה המקצועית של קובי, כשהוא מצליח לנהוג עם יד אחת על ההגה וסיגריה ביד השניה ומהאופן שבו שלומי, הנהג של עגלת האופניים הצליח ללכת לאיבוד בכבישי הצפון יחד עם האופניים היקרות שלנו.
לבסוף נחתנו בדגניה, התחנה הראשונה. עגלת האופניים מצאה את דרכה אלינו ואנחנו מצאנו את עצמנו מפרקים את הגלגלים הקדמיים כדי להרכיב טסות עם הלוגו של החברה המסחרית. אז מה אם כל רוח צד יכול להסיט את הגלגל? אז מה אם הטסות יכולות לתקוע את הגלגל הקדמי ולשפץ את פרצופו של הרוכב? העיקר הבטיחות, וכהוכחה לרצינות כוונתם קיבלנו קסדות איכותיות של POLY AIR, עם הלוגו של החברה, כמובן.
לפנות ערב יצאנו לאימון קצר. רועי, המדריך התותח הוביל בראש ונועם, הרוכב התותח נתן בראש.
כשחזרנו, חיכתה לנו ארוחת ערב מעודנת, חדרים יפיפיים וערב קסום על הדשא של דגניה. לילה טוב לכולם…

הנחיתה בדגניה.
הנחיתה בדגניה.

 יום ראשון 6:30 בבוקר.  
דפיקה אימתנית מעירה אותי ואת בן זוגי למיטה, חיימון. נכון, היו קצת חששות בקשר ללינה במיטה זוגית אבל בבוקר כבר הבנו שדאגנו לשווא, אנחנו לא הטעם של עצמנו. מייד זינקנו לתוך בגדי הרכיבה, השתחלנו לתוך חולצות הלוגו, מתחנו איברים, וירדנו לארוחת בוקר קלילה כמו שנהוג בקיבוץ צנוע כדגניה. לאחר הארוחה גירדנו את עצמנו מהכיסאות, גוררים את עודף המשקל החדש שדרש להצטרף גם הוא לטיולון הקצרצר.
מקיבוץ דגניה רכבנו לצומת צמח, יחד עם כ10 עובדי תנובה ממחלבת תל יוסף שהתגלו כרוכבים מוכשרים לא פחות מהרוכבים המנוסים שביננו, אבל בעיקר בעלי אישיות קוסמת וראויה לציון. אנשים חמים ורגישים, אוהבי אדם, צומח, חי ובעיקר בלונדינית בשם דניאלה, שוברת הלבבות התורנית.
מייד עם העצירה בצמח זינקו מתוך הרכב שלושת המפנקים, טלי שירה ושגיא כשבידם קרם שיזוף, מים, מטליות לחות, פירות יבשים, חיוכים וקצת סימפטיה למצבנו. שאר הצוות עסק בחלוקת עוגות גבינה לחיילים בצומת.
מצומת צמח המשכנו למחלבת תל יוסף, ברכיבה קשה של כ40 ק"מ בעליה כשרועי התותח מוביל בראש ואנחנו נשרכים מאחוריו, עדיין לא מבינים מתי יתחיל טיול הדהלוקס שהובטח.
במחלבת תל יוסף התקבלנו כגיבורים. אכלנו יופלי, שתינו פריגת והקשבנו לקלטת של תנובה (מומלצת כזרז למתאבדים או לסתם כאלו שאוהבים דיכאון) ויצאנו לכיוון עפולה.
מסתבר, שהיה לנו המזל לקבל את עובדי תנובה הכי פופולרים בעיר. כל אדם שני בעפולה מכיר את אחד הרוכבים ודרישת שלום חמה, עם עצירה, וכאפה לבבית הכרחית אצל העפולאים. שמחנו רק שהחברים החדשים שלנו לא ממשיכים איתנו לתל אביב…
בעפולה החלטנו לעשות עצירה קצרה על הדשא של המשטרה. לא עצרנו שם סתם כך, ידענו כי תחנת המשטרה בעפולה היא אחת מתחנות המשטרה הטובות ביותר בארץ ואולי אפילו בעולם, והעובדה שבדיוק באותו היום ברח להם עציר מתחת לידיים לא מרמזת כלל על מקצועיות השוטרים, להפך, כולנו היינו עדים למקצועיות שבה השוטרים גירשו את קובי מהחניון שלהם. לאחר כשעתיים המשכנו מעפולה לכיוון צומת מגידו על כביש הסרגל. כתמורה על המנוחה הארוכה בתחנת המשטרה קיבלנו רוח פנים חזקה לאורך כל הכביש. בצומת מגידו החלטנו לבדוק מה מצב העניינים בג´נין, אבל החיילים במחסום חמדו בעוגות הגבינה, אז ויתרנו על ביקור הנימוסין אצל בני דודנו.
ממחסום ג´נין חזרנו והתמקמנו בקיבוץ מגידו… קיבוץ מקסים, עם רוצח ופסיכולוג..! כ80 ק"מ עד כאן.

אנחנו עדיין רעננים... רק התחלנו.
אנחנו עדיין רעננים... רק התחלנו.

 יום שני 6:30 בבוקר. 
הטקס הקבוע חוזר על עצמו. אנחנו לא ממש יודעים מי ניסה לשבור את הדלת, אולי הפסיכולוג. גם ארוחת הבוקר נראתה דומה. הרבה חדר אוכל, הרבה אוכל, מעט אנשים. שוב גירדנו את עצמנו מהכיסאות, ושוב תהינו מתי הארוחה הבאה.
יצאנו ליום הארוך ביותר שהבטיח המסלול. כ90 ק"מ רכיבה עם הקפצה לבית המלון בנתניה. לאחר כ40 ק"מ רכיבה שארכה כ3 שעות, כשהקלטת של תנובה מתנגנת באוזנינו, הגענו למרכז הפצה חיפה ושם חיכתה לנו הפתעה! הקלטת של תנובה מתנגנת מעל במת הדי ג´י ועשרות עובדי תנובה מפזזים לקולו של בועז שרעבי. גם היופלי והשוקו המסורתיים לא הצליחו לעצור את שטף דמעות האושר שפרץ מעיננו. לאחר שפע הברכות, היופלי, בועז שרעבי, השוקו והפיזוזים נפרדנו ממרכז ההפצה ושמנו פעמינו לכיוון ביה"ח רמב"ם בחיפה. מכיוון שבשעת ההגעה כבר היינו קצרים בזמן, כל אחד מן הרוכבים, הן הקבועים והן המתחלפים, קיבל לידיו עוגת גבינה ונתבקש לחלק אותה לצוות הרפואי שעבד באותה העת בביה"ח. אני דווקא רציתי להגיע למחלקת נשים אבל מצאתי את עצמי במחלקת גריאטריה. צוות העובדים משום לא התלהב מפצצת הקלוריות שסחבתי איתי אבל החולים דווקא אהבו את העוגה, ואני תהיתי לגבי חוש הטעם בגיל המבוגר.
מביה"ח רמב"ם רכבנו לצומת פרדיס, ושם מצאנו את אסף דגן, צורי ויקי שרכבו איתנו דרך בית ליד, צומת דרור עד לאבן יהודה.
באבן יהודה נפרדו דרכנו, ואנו המשכנו דרך מחלף נתניה דרום למלון כרמל בנתניה. בסופו של היום המתיש הזה נספרו כ135 ק"מ כשבתכנון היה 90 ק"מ! אני, שדווקא רגיל למרחקים, הרגשתי מותש לחלוטין בסוף היום הזה, שלא לומר על סף דמעות. (ולא בגלל הקלטת של תנובה)
במלון כרמל קיבלנו ת"ש שלא יביישו שום ירח דבש. האוכל היה מעולה, המיטות היו רכות ונעימות והשקיעה המיסה את הלבבות. שלי אפילו הצליחה להבחין בקשת קטנטנה שהסתתרה לה בינות ענני הנוצה, בתוך האודם האינדיאני של השקיעה. כ215 ק"מ עד כאן.

יוצאים ממגידו..
יוצאים ממגידו..

 יום שלישי 6:00 בבוקר. 
הפעם, הטלפון מזמר לו שיר בוקר טוב. שינוי מרענן יחסית להשכמות הברוטליות הקודמות. חיימון שוב מנצל כל שניה לשינה, ואני שוב מנצל את האמבטיה להתחממות בוקר, בידיעה שתנאי שירות שכאלו לא ישובו. ארוחת הבוקר היתה כפי שניתן היה לצפות ממלון כרמל, ואילו אנחנו היינו כפי שניתן היה לצפות מרוכבים קרביים, עשויים ללא חת (שחוטים ועייפים).
הרכיבה התנהלה בעצלתיים כשהקלטת המסורתית של תנובה הוחלפה בקלטת של שרית חדד, מידי פעם מחינו דמעה כששמענו על האשליות המתוקות והנשמה. לאחר רכיבה קצרצרה הגענו למרכז ההפצה בנתניה ושם גילינו שאמנם אכלנו הרבה במלון אבל תמיד אפשר למצוא מקום לעוד יופלי.
מנתניה רכבנו ישירות לרב המכר בצומת גלילות. שם חיכתה לנו ההנהלה הבכירה של החברה המסחרית עם עוד יופלי, ושוב גילינו שלמרות הארוחה במלון והיופלי בנתניה, אפשר לדחוס עוד יופלי.
לאחר רכיבה קצרה הגענו למחלבת ת"א. ונחשו מה. למרות ארוחת הבוקר במלון, היופלי בנתניה והיופלי בגלילות, אפשר להכניס עוד יופלי! .
ממחלבת ת"א רכבנו למשטרת ירקון. מיכל כ"כ התרגשה מהמעמד (או שמא היו אלה הגברים המסוקסים, לבושי מדים מצוחצחים שגרמו לפולאר שלה להשתולל?) וההתנגשות בינה לבין מיכל השניה היתה בלתי נמנעת. האמבולנס חיש אסף אותה ואת שני חצאי הקסדה האיכותית. לא אישה קשוחה כמיכל תוותר על המסע. היא עוד תשוב.
במשטרת ירקון פגשנו בניר, ששלף מצלמה ותיעד את הרגעים הקסומים הללו בשוונג. למרבה המזל הוא פיספס בכמה דקות את סווטלנה הבלונדינית, ששמה הולך לפניה ושובל הריר הגברי הולך אחריה, אחרת הוא היה מעדיף לתעד אותה במקומנו, ולעומק.
ממשטרת ירקון רכבנו דרך צומת אלוף שדה למרכז הפצה פתח תקווה. שם פגשנו במיכל, עם כוחות וקסדה מחודשים וגילינו שלמרות כל היופלים שאכלנו יש מקום לעוד אחד…
כמובן שלא יכלנו לקפח את בסיס חיל התחזוקה בבית נבאלה, שם פינקנו את החיילים בעוגות גבינה.
מבית נבאלה, הקבוצה התחלקה ל2. נועם, שלי, יאיר, דניאלה, אייל, יובל, יותם, גיל, שרול, מיכל, רן, דני ואני המשכנו ברכיבה לכיוון מחסום רעות-מכבים, והשאר המשיכו על הרכבים.
החבר´ה שנסעו על הרכבים קצת השיגו אותנו ולכן לקחו את הקרדיט על חלוקת העוגות לחיילים במחסום. השמועה מספרת שאוטובוס שלם של חיילים טרף כ20 עוגות גבינה בשניות ואפילו דרש עוד!
למרות מחאות שנשמעו מצד הרוכבים הקרביים שבחבורה, כולנו עלינו על הרכבים והוקפצנו לקיבוץ הראל, שחוטים מעוד יום רכיבה ארוך שתוכנן להיות כ80 ק"מ ונגמר ב110 ק"מ. כ325 ק"מ עד כאן.

פשוט שחיתות!
פשוט שחיתות!

 יום רביעי 6:30 בבוקר. 
אחד היתרונות הבולטים בשינה על מיטת אבן ברוחב שמתאים בדיוק לחצי ממידותיך הוא שההשכמה הברוטלית משאירה פחות נזקים נפשיים, ממילא גם לא ישנו. חיימון, כהרגלו בקודש, מבלה במיטת האבן עד השניה האחרונה. ואני? אני שוב משתלט על המקלחת.
ארוחת הבוקר דמתה למיטה. קרה, קשה וקטנה. אני לא יודע למה, ועדיין קשה לי להסביר זאת, אבל משום מה היתה לי הרגשה שבכל זאת לא נישאר רעבים.
יצאנו את קיבוץ הראל והרבצנו עליה של כ10 ק"מ עד לשער הגיא. ההרבצה הזאת הספיקה לרובנו ולכן טיפסנו את עליות ירושלים בעזרתה האדיבה של הסוואנה. הסוואנה, מצידה, הקיאה אותנו מתוכה כחצי ק"מ לפני ביה"ח שערי צדק ואילו אנו עשינו קולות של רוכבים שזה עתה טיפסו את עליות ירושלים, ואל תשאלו אותנו איך.
משערי צדק רכבנו למרכז ההפצה בירושלים. שם, למרבה ההפתעה, קיבלנו אבטיח עם גבינה בולגרית.. לא כ"כ הבנו מה קרה ליופלי ולמען האמת, העדפנו לא לשאול.
צומת היציאה מירושלים חיכה לנו בסבלנות, עד שנסיים את האבטיח. שוב נעזרנו בטוב ליבה של הסוואנה, ודהרנו בתוכה עד לטרון.
בלטרון פרקנו את האופניים ורכבנו למחלבת רחובות דרך צומת בילו.
התכנון המקורי היה שלאחר הביקור במחלבת רחובות נוקפץ לשדה יואב ונבלה בחמי יואב. מה שהתכנון לא לקח בחשבון הוא שחמי יואב פתוחים כל השבוע, חוץ מיום רביעי. ונחשו איזה יום היום? נכון, יום רביעי. קוביק הגדול, בעצה אחת איתי ועם סיגל, החליט שבתור פיצוי נרד לחוף ניצנים עם כמה בירות, קצת גבינות, קצת חטיפים, איזה יופלי אחד או שניים, קרקרים ועוד כמה דברים טובים שאפשר לאכול.
כשנמאס לנו מהחול של ניצנים, והשעה התחילה לדחוק, קיפצנו לתוך הרכבים ונסענו לשדה יואב. כהרגלנו, ביקשנו את המפתחות לחדרים אבל הנוהל בשדה יואב אומר שמי שלא אוכל, לא מקבל מפתח. אז הלכנו לאכול. שוב. וכן, אני יודע שזה לא מעניין אתכם אבל היה שם גם יופלי.
מאוחר יותר קיימנו את שיחת הסיכום, שבמהלכה סיגל הזמינה את כולם לסקס בעיר הגדולה. שלי לא התנגדה אז הנחנו שגם היא בעניין. גם ערן, יאיר, דניאלה, הרשטיק, גיל ורובי הצטרפו. אני לא יודע איך זה היה להם, אבל אני נורא נהניתי (מהסדרה! מהסדרה! יא..). כ45 ק"מ היום וכ370 ק"מ עד היום.

פנאן על החוף
פנאן על החוף

 יום חמישי 7:00 בבוקר. 
בשלב האחרון והמכריע של המסע, המשכים הברוטלי אבד, והפעם התעוררנו לבד. שוב בעזרת מיטת אבן.
חיימון שוב מבלה את מאית השניה האחרונה במיטה ואני שוב תופס את המקלחת. גם ארוחת הבוקר לא היתה מדהימה אבל הרעב עדיין לא מציק.
בעודי מהרהר בסוגיית הרעב ביחד עם חיימון, קוביק הגדול ושאר הרוכבים יצאו להם עם הרכבים לכיוון צומת ראם ונטשו אותנו בקיבוץ עם מיטות אבן. טיפטיפה נעלבנו ונורא נלחצנו. לפתע מצאנו את שירה עסוקה קצת עם החשבונות שלה, אז נידבנו אותה למשרת הנהגת הפרטית שלנו עד צומת ראם.
את רכיבת הבוקר התחלתי עם חיוך, שכן ידעתי שהתחנה הראשונה אחרי ראם היא מפעל הגלידות טנא נוגה בקרית מלאכי. טנא נוגה לא איכזבו וקרטון ענק של טילונים מצא את עצמו מאוחסן ברוב כבוד והדר במשאית הקירור שהיתה מיותרת עד עכשיו. ביציאה אף אחד לא שם לב ששכחנו את חיימון בשירותים של טנא נוגה.
התחנה הבאה תוכננה להיות במחנה יואב אבל מסתבר שכל החיילים של מחנה יואב לא נמצאים במחנה יואב אז משטרת קרית מלאכי זכו בעוגת גבינה.
מקרית מלאכי המשכנו בכביש 40 המוכר והאהוב ישירות לבאר שבע, התחנה האחרונה.

ב-א-ר   ש-ב-ע !
ב-א-ר ש-ב-ע !

 יום שישי 8:00 בבוקר. 
אני מתעורר באימה, בהרגשה שחסר לי דבר מה. האם זה היופלי? האם זאת עוגת הגבינה? האם זה חיימון?
בעצם, הסביבה האנושית היא שהפכה את המסע הזה לכל כך מיוחד ונפלא ולכן רציתי להודות לכל המשתתפים, לסיגל, שלי, הרשטיק, דניאלה, חיימון, אורן, שרול, ערן, יאיר, אשל, מיכל1, מיכל2, יובל, ישראל, רועי, יותם, רובי, נועם, גיל, רן, אסף, יקי, וצורי. ולכל הצוות קובי, שירה, טלי, שגיא, שלומי, יוסי, ערן, ורעי.
תודה!
 
 הר סדום...
הר סדום אם אתם רוכבים המחפשים טיול משגע באמת, הנה לכם מסלול הר סדום - אחד המסלולים המסעירים והיפים יותר שיש לארצנו להציע להמשך
 מבית גוברין לתל עזקה...
מבית גוברין לתל עזקה מסלול הלוקח אותנו לשפלת יהודה, למקום התרחשותו של מרד בר כוכבא שהתרחש בשנים 132-135 לספירה להמשך


לפורום טיולים
לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של ירון ג'וני...
 לתצוגת פורום
אם אין לחם נאכל עוגת גבינה, של חברת תנובה, כמובן
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 18/1/2003 :17:48 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  שחר שביט עם תוכן  אז... השאלה המתבקשת היא........
                        חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אייל עם תוכן  אך אך ירון
                        חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  ערן עם תוכן  אחרי שקראתי את הכתבה
                        חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  ירון עם תוכן  אחרי שקיבלתי על הראש
                        חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  יובל עם תוכן  ורק
                        חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  חיים יפים עם תוכן  דבר הסנגור


[ ]
לפרסום זה יש: 6 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 49    דרוג כללי: 4.42

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2021