פנה אליי ארז ושאל תאר לעצמך טיול לכנרת מצור משה , התשובה שלי הייתה וואלה...

התחלתי  לחשוב על המסלול ובסופו של דבר ארז לא יכול היה להגיע אך נתן לנו את ברכת הדרך ויצאנו שלושתינו בלבד. צח,חיליק ואנכי. עמסנו על עצמנו את הציוד,(ע.ר , סנדביצים, בגדים להחלפה ומיים)והתחלנו ברכיבה בשעה 06.30 בבוקר החג .

רכבנו מצור משה דרך המושבים גאולים ינוב ותנובות עד לתחילת שביל המוביל בבארותיים(שביל הסמוך לצינור התת קרקעי של המוביל הארצי ), רכבנו עד אחיטוב שם פנינו לכיוון ביצות חדרה ואז איתרע מזלנו ואופנו האחורי של צח קרס ויצר שפיל שלא ניתן היה להתעלם ממנו.

 לאחר נסיונות נואלים לכוון את החישורים החליט צח לפתוח את הברקס האחורי ולהמשיך כך עד שנוכל להסתייע בחנות פתוחה או בחברים בדרך ,רכבנו עד גן שמואל ושם עשינו את הפסקת הבוקר טעות שלא מילאנו מים.בחזרה לכל אחד היו 3 ליטר על הגב ועוד בקבוקון של 750 מ"ל על האופניים.

רכבנו מאחורי אנדרטת משמר הגבול בדרך (שהיתה פצועה עד מאוד בשל ההרס וההשחטה ,מלשון שחיטה, שגרמו לה יזמי ומבצעי כביש חוצה ישראל בעידוד ממשלתי) עד לרגבים ושם עלינו על כביש הגישה לגבעת ני"לי.

חזרנו לשטח בכניסה לגבעת ני"לי בדרך שביל המוביל שחוצה את שמורת דליה. שטח מלא בעליות ויפה מאין כמוהו, חצינו את נחל דליה והחלנו בטיפוס מיגע עד רמות מנשה ,המים כבר היו במשורה ועגלי הזיעה התעבו עד למאוד. שרירי הרגליים שרפו בבערה פנימית, בקיצור נהנינו מאוד.

עצרנו בקיבוץ רמות מנשה בשעה 13.30 החלפנו כוחות אכלנו את ארוחת הצהריים (סנדביצ'ים חמימים) עשינו תה זותא ולימונית מפק"ל הקפה ומילאנו את המיכלים במיים(בטעם מוזר של כלור).המשכנו בדרכנו לאחר שהודינו (דרך הש.ג. )לכלל תושבי הקיבוץ. כביש 672 הוביל אותנו עד לצ. אלייקים ומשם בירידה מטורפת עד לצ. יוקנעם (63 קמ"ש ע"פ מד האוץ).ביוקנעם החלטנו להתקשר לחברינו מיכאל מק.טבעון שיעניק לנו סעד בצרתנו (השפיל של צח) ואכן הגיעה הישועה באמצעות גלגל אחר שהביא מביתו. למרגלות גבעות זייד נפגשנו והחלפנו את הגלגל , עלינו לפסל של השומר המפורסם שמענו הרצאה קצרה והמשכנו בדרכנו עד למקום הלינה אצל בני משפחה באלון הגליל לשם הגענו בשעה 18.35 אחרי 96 ק"מ סחוטים אך רצוצים .

 לאחר אירוח יוצא מן הכלל שלא היו מילים בפינו להודות עליו, ויצאנו לדרך בשעה 05.30 לכיוון יער ציפורי , ניווט קצר ביער הוביל אותנו עד לקבר רבי יהודה הנשיא .

לאחר אמירת פרק תהילים ולימוד היסטורי על האדם ופועלו (חותם המשנה)המשכנו צפונה בשביל היורד מהקבר עד לבקעת בית נטופה. חצינו את הכביש המסוכן והגענו עד למוביל הארצי (התעלה הפתוחה) רכבנו לאורכו בכיוון מזרח, השמש קפחה על ראשינו והבקעה התחומה מכל עבריה ע"י הרים לא הניחה לכל משב רוח לקרר את פנינו.

המשכנו עד לעילבון ומתחת לכפר הצלחתי ע"י תכנון לקוי של סיבוב תוך חלוקת משקל לא נכונה של הרגל על הדוושה, לקרוע את הפלסטיק שעוטף את המיסב. הצרה הקטנה הזו נפתרה ע"י חוטי ברזל שאיתם ליפפנו אותו וכך שמר על צורתו עד סוף הטיול.

בתחנת הדלק שבכניסה לכפר מילאנו מיים ואכלנו ושוב חזרנו לרכב. חצינו את הכביש וירדנו אל תוואי נחל ארבל , מצאנו עצמנו רוכבים בין עשרות רוכבי אופניים והתחלנו לרדת בנחל: מעקפים, בולדרים, צירים צרים, תוך צמחיה עבותה, קפיצות בגובה חצי מ', נביעות מקסימות והרבה פרות .

כל אלו קידמו את פנינו ולאחר 3.5 ש' בערך  ושני תקרים, סיימנו בכפר חמאם שבקצה הערוץ בשעה 15.50.המסלול הזה היה אתגרי למדי והיווה את הדובדבן שבקצפת עוגת הטיול. מחמאם רכבנו עד לטבריה וסיימנו את הרכיבה ב 136 ק"מ .בתחנה המרכזית חנה רכבנו שהורדנו לשם מבעוד מועד(בערב החג) העמסנו את האופניים ונסענו לדרומה של הכנרת שהרי זה פשע להגיע לכנרת ולא לרחוץ בה. לאחר הרחצה נסענו לאשדות יעקב ואכלנו סוף סוף סטייק עסיסי ובכך סיימנו את הטיול.

בשעה 21.30 נחתנו בביתי אשר בצור משה .