אפשר לראות אותה בעיניהם בתחילת מרוץ, במבט הנוצץ שאומר "אולי היום". אפשר לראות אותה גם בנינוחות האריסטוקרטית שבה הם מוליכים את האופניים שלהם אל קו הזינוק, כאילו הם מובילים סוסים- וזהו אולי החלק הכי מלא תקווה, כי בעיקרון אף אחד מהם לא מגיע מרקע שיש בו שמץ של אריסטוקרטיה.
את אותו המקום שמילא פעם ספורט האגרוף באמריקה, ממלאת הרכיבה על אופניים זה זמן רב בקרב נערים עניים באירופה- אבן שואבת ליתומים ולנערי חווה, לצעירים קשוחי העיניים שלהם יש הכי פחות מה להפסיד והכי הרבה מה להוכיח. בחורים מעיירות קטנות שעבדו בפרך במשך השבוע ובילו כל יום ראשון על דרגשי תפילה מעץ.
מצבת הזוכים בטור דה פראנס היא כרוניקה של מפלטים מוצלחים: צ'רלי גול- קצב. פרדריקו בהמונטס – ירקן. Luis Ocaña – נגר. רוג'ה פניון – שרברב. ברנאר הינו- נער חווה. מיגל אינדוראין – נער חווה.
ארמסטרונג ואולריך ננטשו על ידי אבותיהם בגיל צעיר, פרט ביוגרפי שנראה כה מובן מאליו עד שאין טעם להזכיר אותו. השמועה אומרת שאביו של ז'אק אנקטיל נהג להכות אותו. Maurice Garinשניצח בטור דה פראנס הראשון ב- 1903, היה מנקה ארובות שהוריו, לפי האגדה, ויתרו עליו תמורת כיכר גבינה.
(קויל, דניאל.
מלחמתו של לאנס ארמסטרונג. הוצאת מטר 2006. ע"מ: 27).
בסקירה הבאה שנעשית אצל מספר רוכבים נבחרים מענף הרכיבה המקצועני באופני הכביש, שנבחרו בעבודתי זו משום שהגיעו להישגים מכובדים ביותר בענף.
מעיון בקורות חייהם של רוכבים מובילים אלו נמצא מכנה משותף ברקע הסוציואקונומי ממנו הגיעו הרוכבים. ישנם מספר מאפיינים שחוזרים אצל רוב הרוכבים, ביניהם:
# מקום מגורים ותנאי מחיה.
# מצב כלכלי(בעיקר חברי מעמד הפועלים שעסקו בעבודת כפיים).
# חסך הורי: *משפחה חד הורית.
*אלימות במשפחה.
*חוסר מעורבות ותמיכה של ההורים.
לכאורה היינו חושבים שמה שמאפיין את העוסקים בתחום זה הוא שהם באים מחתך סוציואקונומי גבוה, מכיוון שזהו ענף ספורט יקר שמצריך ביגוד, אימונים, חלפים ואופניים יקרות מאוד, ולא ענף עממי כמו כדורגל או כדורסל שמחיר הכפפות שלי עלו כמו הכדורסל הכי יקר.
כשמביטים ברוכבים המקצוענים מגלים נתון מפתיע, לפיו דווקא הרוכבים המקצוענים המצליחים ביותר הרקע הסוציואקונומי שלהם נמוך ביותר והם סבלו בילדותם מאלימות ובעיות במשפחה.
ד"ר איציק בן מלך (2007) טוען שע"פ סקרים שנערכו בשנים האחרונות, גילו ש 86% מהספורטאים האולימפים הגיעו מבית עם רקע סוציואקונומי נמוך. בשיחה שנערכה עימו הוא מדגיש שכנראה דווקא משם מגיעה המוטיבציה הגבוה שלהם. הוא נותן דוגמא מענף הגולף בו הספורטאים המובילים התחילו בעבר כשוליות שסחבו את החפצים ושק המחבטים של אליליהם ואף רצו כדי לאסוף את הכדורים שלהם.
לאחר נפילת החומה התחילו להגיע למערב אירופה רוכבים רבים ממזרח אירופה שיצאו לחופש והציגו אופי רכיבה חדש למערב. רוכבים אלו נקראים הג'לובים מהגוש המזרחי מכיוון שהם נחשבים לרוכבים הקשוחים ביותר. הם נבחרו בילדותם לאחר שטבלאות הגדילה ועצמות הירך שלהם נבחנו בשבע עיניים על ידי מומחים מטעם המדינה- כך נבחר "הילד האידיאלי". הילדים נשלחו לפנמיות של בתי הספר השונים ברחבי האימפריה הסובייטית.
אתה זורק קרטון ביצים על הקיר ושומר את אלה שלא נשברות- זוהי פילוסופיית האימון הסובייטי!
החיים בפנמיות התבססו על מרכיב פשוט מאוד: אימון ב- 6:00 בבקר על אופניים עתיקים במשקל 20 ק"ג. המאמנים הכריחו את הילדים להתחרות על פני 150 ק"מ בשביל פרס שכלל קופסת שימורי פירות ו-200 גרם חמאה. ומאוחר יותר בשביל שוחד שכלל- דירה פחות עלובה בשביל המשפחה..
