ברחבי מושבינו הקטן, רוכבים ילדים ובוגרים כאחד על גבי סוסים שונים ומשונים. חלקם עשויים מברזל, אלומיניום, או אוכלי תערובת וחציר משובח.
הבעיה היא שמעטים הרוכבים שטורחים, לחבוש לראשם קסדה מתאימה, שאיכשהו מגנה.
נכון. בילדותי שלי רכיבות הסוסים היו ללא אוכפים וחלק אף ללא רסן. (חוט חציר דק שחובר לראשייה נראה שהספיק). אך מאז, חלף ועבר זמן מה, ציוד הרכיבה השתפר וכך גם הסוסים, שהפכו מהירים וחזקים יותר, כך גם האופניים. הראש לעומת זאת (של ילדים ובוגרים) נשאר אותו ראש – רגיש ושביר מפציעות.
פציעת טראומה קשה (סכנת חיים) בהגדרה פשטנית וגורפת, נגרמת עקב שלוש פגיעות עיקריות : פגיעת ראש, חזה ובטן (על פי סדר יורד). בנוסף, ראוי לציין שנפילה מגב של סוס מסוכנת במיוחד בגלל גובה הנפילה. במרבית חדרי הטראומה בארץ, 'מפעילים' חדר טראומה לכל פצוע שנפל מגובה 2 מטר ויותר, או כפליים מגובה הפצוע. (כלומר, הפצוע מוגדר אוטומטית 'במצב בינוני' אפילו אם הוא למעשה 'פצוע קל').
נכון, כובע בוקרים גדול וסקסי מתאים יותר לאוכף מכסיקני , מאשר לקסדת בטיחות שחורה. אך לא פחות מכך, צינורית הקטטר 'מתאימה' לחולים מבוגרים ופחות לפצועים צעירים...
אז הורים, ובמיוחד ילדים, תמשיכו לרכב, להשתולל ובעיקר ליהנות, אבל כאשר אתם חס וחלילה נופלים על הראש, תשתדלו שתהיה עליו לפחות קסדה, ולי אז , תהיה פחות עבודה... (-:
אלעד פלטין
הכותב אינו יבואן של קסדות בטיחות,
אלא רוכב אופניים חובב
וחובש רפואת חירום במגן דויד אדום.
|
