551 קילומטרים של ימים יפים ומגוונים, חלקם קשים, חלקם פחות.
יום ראשון - הרסן היה משוחרר לחלוטין, כך 'שהדבוקה' של 173 רוכבים, התפרסה למרחק של 26 קילומטר (שזה למעשה כמעט 5% מהמסלול היומי).
עופות משונים היו לרוב, מטנדם מעניין, אופני מדבקה וורודים, ועד לאופני תנובה, עם ארגז פלסטיק (של תנובה !) על הסבל. הרוכב חבש (מעין) קסדת בייסבול חבוטה, והקפיד לצאת עם הפלטון ראשון (למספר דקות קצרות...) שמעתי מישהו שאמר ובצדק - "כאלה אנשים, או שיש להם הרבה ניסיון, או שאין להם שום ניסיון".(ונראה כאילו הוא השתייך לקבוצה השנייה).
ביום השני, החלו שרירי הפה לעבוד במקביל לשרירי הרגליים, רכב הליווי הראשון הקפיד לעכב את הפלטון הראשון, על מהירות של 32-30 קמ"ש, בצורה עכבית עד תחנת יד מורדכי. שם הרסן הותר קצת ואפשר היה לעשות קצת 'עבודה' למי שרצה.
מתחנת 'ההאכלה' (תרתי משמע) ברמת חובב, הרסן שוחרר עוד יותר, והרכיבה היתה בקצב אישי לגמרי עד למצפה רמון (+תחנה בשדה בוקר).
בעליות של נפחה, (לפחות אצלי) חומצות החלב סתמו כל צינור דם אפשרי, נתקעתי על דופק 145, ללא יכולת לעלות מהלך (כנראה - מכת חום קלה). במהלך אותה עלייה, כאשר אני מפמפם כל פעימה ל 2-15 קמ"ש שמעתי את השוטר במגפון הניידת : "רוכבי אופניים - אם אפשר קצת יותר מהר" הייתי כ"כ עייף שיכולתי רק לחייך ללא יכולת ממשית לענות, לקלל, לפרוץ בצחוק פרוע,
או לשתף את הבדיחה עם רוכב לידי (ניסיתי לתפוס את הפלטון ונשארתי לבד... ללא הצלחה מן הסתם) היה מעניין להבחין, כאשר ככל שהתקדמת לפנים, כלפי הפלטון הראשון בצורת טור הנדסי, גדלו השרירים באזורי השוק וגלוחי הרגליים היו למכביר.
היום השלישי היה המעניין והיפה ביותר לטעמי. לאחר הירידה הרצחנית (אך קצרה - 74 קמ"ש) של מעלה העצמאות החלו מערכות, קבוצות וועדי העובדים את יום 'העבודה'... מקדימה.
בשלב מסויים (בדרך לצומת ציחור) מצאנו עצמינו, שלושה רוכבים, מנסים לתפוס פלטון ראשון, במרחק של 2-3 קילומטר קדימה... אני מודה בפה מלא ג'ל, שלקראת הסוף (2-3 ק"מ) (מתוך 10-12 קילומטר), חנן עשה את מרבית העבודה, (אני עודדתי בנשימות קצובות מאחור, שאני עדיין חי ונושם).
אבל הדובדבן היה מצומת צחור, דרומה לצומת שדמה, כביש ישר וצר להפליא, כאשר דקות רבות (10 לערך) רכב פלטון ראשון וענק, בשני טורים ישרים של 40-50 רוכבים, אבל מהר מאוד זה התפרק ונשארנו כ 20 רוכבים לערך, על מהירות מינימלית של 35-36 קמ"ש ומקסימלית של 47 !!! כל זה לאורך 30-35 קילומטרים.
מה עוד ...???
בעיקר המון תודה לצימוק - כל הכבוד על הארגון. ארגון - מצויין !!!
תמיד יש נקודות לשפר (חלק אפילו שיפרתם במהלך המסע הנוכחי תוך כדי בקשות של הרוכבים - שוב - כל הכבוד) תודה רבה לאריק וצחי מכל-נוע (רוכבים יקרים, פנצ'רים מתקנים לבד. מה אתם? ארמסטרונג?)
וכמובן - תודה רבה לרוכבים.
(מצטער שאין תמונות)
קישור לכתבה על רוכב ישראל. |
