המצב הנפשי
|
זהו, עכשיו אני הולך להראות לה. היא כבר לא תוכל להתחמק יותר, נמאס לי! מגיע רגע בחיים שאינך רוצה ו/או יכול לסבול יותר, והמחשבה לגדוע את הכאב באחת, משחררת בך לרגע מין הרגשה נעימה, שאתה פשוט מתמכר. בום! עכשיו זה יסתיים! לילות ללא שינה - היא לא תעשה לי את זה יותר. זהו! |
דרישות קדם
|
העימות הזה אמנם צעיר, כחצי שנה, אבל נבנה בעקביות ובתאוצה גדולה. פתרון הבעיה מצריך מאמץ נפשי גדול וכן מאמץ פיזי לא קטן. לגבי הבעיה הנפשית – אני חושב שאני כבר מוכן. המחיר שאני משלם כיום גדול מנשוא, והגיע הזמן. לגבי הבעיה הפיזית, אני בוטח בכוחי שיעמוד לצידי ברגע הקריטי. |
העימות
אז זהו, זה הרגע הגדול. כולי מרוכז במטרה, מכאן כבר אין דרך חזרה.
היא עומדת מולי, פרה שמנה (קללות אינן הרגל עבורי, אך זהו אירוע מיוחד, בקצב מיוחד שמקדש כל מה שבונה זעם, נחישות ועוצמה).
עיניים מביטות בעיניים, אני מתנשף, חזק מאי פעם, מצויד במיטב התחמושת.
אני מתקדם בנחישות, לא בכל הכוח, צריך להתכונן למגע, רגע לפני, ואז אני אתן הכול.
מתקדם, אני כבר שומע את נשימתה, קצה פעימות ליבי גדל, אני מתרגש, שעון הדופק מראה: מאה שמונים וארבע פעימות לדקה, גבוה, גבוה מדיי ויש עוד חמישים מטר, לא טוב!
זיעה צורבת בעיניי ואני ממצמץ בדאגה. שלושים מטר, מאה שמונים ותשע...עשרים מטר, מאה תשעים ואחת...זהו, אני מת, תכנון גרוע, התרגשתי יותר מדיי. במלחמה לעולם לא מערבים רגשות, אני גמור, חרא. היא מתבוננת בי גאה מתמיד, אפשר לראות חיוך בזווית פיה, באלגנטיות מדהימה וקלילה היא מסובבת את גופה המדהים ונוטשת. הכוחות לא שווים, אני אפס, היא הלכה. אידיוט!
|
רקע
לפני כחצי שנה קניתי אופניים – Giant Warp ds2 . משהו בכיוון אופני שבילים אגרסיביים. לא רציתי להשקיע הרבה, פחדתי שזה עוד ג'וק טיפשי שישכב במחסן ליד ההליכון ומחשב כף היד הישנים - כחדשים.
שיכוך מלא היה דרישת קדם ומכאן שלא היו לי הרבה אופציות. Giant נראתה לי הטובה מכולן.
מאז, אני רוכב כשלוש פעמים בשבוע, מלבד ימי גשם קיצוניים במיוחד (וכאלה היו יותר מדיי בחורך האחרון) שהרסו לי את הממוצע.
במהלך חצי השנה הזאת הייתי די מתוסכל. ראיתי הרבה אופני XC קלים ומהירים, עם מערכות טובות, ראיתי אופני Free Ride סקסיים לחלוטין, ועדיין לא גיבשתי לי סגנון רכיבה.
לאט, לאט השלמתי עם ה-Giant, הבנתי שאופניים יותר עדינות לא היו מחזיקות מעמד זמן רב תחתיי. השאלה הגדולה שעמדה על הפרק: מה הייתי יכול לבצע עם אופניים אגרסיביות יותר?
|
אני וה - Giant
|
מוחרקה
אני רוכב באזור יקנעם ויש מסלול אחד שאהוב עליי במיוחד – מוחרקה. העלייה למוחרקה נעשית מגובה של כמאה מטרים. המוחרקה נמצאת בגובה של כארבע מאות ושבעים מטרים. מרחק כשישה קילומטר. הדרך רחבה, בחלקה מסולעת ובחלקה שביל עפר. נוף מהמם, בקר ומרעה לרוב.
עולים כחמישים דקות, העלייה מאוד מאומצת ולאוהבי הדופק הגבוה – תענוג. הירידה מאוד מהנה, כחמש עשרה דקות, האופניים רוקדות ומשתוללות בין הרגליים, לרגעים אתה מרגיש שאתה מאבד שליטה, פחד, הידיים כואבות מוות. אבל איזה חיוך, דופק, רעד, אושר, עולם ומלואו כאשר מגיעים למטה.
הרבה זמן העסיקה אותי המחשבה, מה לעשות שהחיוך, שם למטה, יימשך זמן רב יותר? והנה, באה ההזדמנות. בעקבות בעיות במזלג הושבתו אופניי לשבוע. בצר לי, ריחם עליי חברי הטוב – עופר, בעליו המאושרים של Specialized Bighit, ונתן לי את אופניו לכמה ימים (הוא יסתדר עם אופני Track ישנות שיש לו).
תיקון פנצ'ר קטן ואני למרגלות המוחרקה. אם לא עולים – לא יורדים, אז עולים!
אני לא יודע מה יכתבו עלי בספרי ההיסטוריה. אמיץ לב, גיבור, בעל חזון או סתם אידיוט, אבל עליתי למוחרקה עם Bighit. מי שאין לו כזה דבר לא יבין. הדבר הזה שוקל שבע מאות קילו ורוקד כמו בלרינה. הכידון גבוה כמו אותם אופני הרלי-דיוידסון והפדלים Flat ללא קליטים. אבל אני עליתי למוחרקה עם Bighit בשביל לרדת מהמוחרקה עם Bighit, אני רוצה חיוך גדול יותר, שיימשך זמן רב יותר. רוצה!
|
המוחרקה - מראה מהבית
|
יורדים
אני מכין את הפה והלחיים לקראת חיוך חזק וארוך במיוחד ועושה עוויתות עם כל הפה והלסת. מסתכלים? שיסתכלו – הרי בסוף אני אחייך.
מסלקים מהראש כל מיני מחשבות של נפילה והרס האופניים ומתחילים לרדת.
הקטע הראשוני הוא שביל עפר, רוח נגדית חזקה מונעת ממני לצבור מהירות, לא נורא. נחכה לסלעים – שם אני ארחף...
|
אכזבה
|
מה אני אגיד לכם רבותיי, עם שבע מאות קילו של אופניים לא זזים, לא בעליה ולא בירידה. במהירות חצי מה-Giant כמעט איבדתי שליטה, אבל לבסוף, שלם בגופי ובכיסי הגעתי למטה. הרגשה מוזרה. קצת שונה מכל הפעמים שירדתי את המוחרקה, משהו לא ברור, שכחתי משהו?...פאק. אין חיוך ואפילו לא קטן. הברקסים אגב, נהדרים. |
סיכום
חצי שנה אני רוכב כאן באזור. אבל לא רק אני, נמצאות כאן גם רבקה, חנה, פטמה, בריג'יט, עדנה, שושנה ועוד אחרות – פרות כמובן. עומדות באמצע הדרך, שריריות להפליא, מדלגות על הסלעים כאיילות צעירות, אף על פי שהן שוקלות כמעט כמו ה Bighit.
כבר חודשים רודפת אותי המחשבה מה יקרה אם הן לא יזוזו. או יותר גרוע יזוזו לעברי בכוונות זדון. אז אני בן אדם מאוד רציונאלי וההיגיון אומר אם פעם אחת אני אכנס בפרה, ואני אראה לה מה זה...תצא שמועה בקרב הפרות – כשזה מיקנעם רוכב פה בסביבה – זזים, בלי ספק. עם אופניים ששוקלות כמו פרה חשבתי שיש לי סיכוי, טעיתי. לא נשאר לי אוויר.
|
Specialized Bighit
המאמר לא בא לתת ביקורת על האופניים. מה שקרה זה פשוט חוסר הבנה. אופניים נוצרות לסגנון רכיבה אחד בלבד. בסגנון זה הם יבצעו בצורה הטובה ביותר.
מי שמחפש ביקורות שיחפש ב - www.mtbr.com או שיפנה לעופר, הוא למד להעריך את האופניים, כשהוא ממריא ונוחת מדרופ של שני מטר. תודה עופר על החוויה.
|
עופר וה - Bighit
|
|
