רבות כבר נאמר על הזלזול של נהגי הארץ ברוכבי האופניים. דיברו על הגברת המודעות, על שבילי אופניים ייעודיים, על כביש מיוחד לאימון אופניי כביש, ומה לא.
אני מבקש את רשותכם לקחת עמדה קטנה יותר, אישית יותר, ואפילו מקומית יותר (ויסלחו לי אנשי ה"פריפריה", אם יש בכלל דבר כזה).
עיריית תל אביב וחברת גני יהושוע יצאו במחווה נאה והמשיכו, הרחיבו ושכללו את שבילי האופניים בפארק גני יהושוע ולאורך הירקון. כיום, ניתן לרכוב בנחת וללא הפרעות על דרך סלולה משפך הירקון בתל-אביב ועד לאתר עשר טחנות, לא הרחק מקניון איילון ברמת-גן. אכן יוזמה נאה.
שבילי הפארק משמשים לרכיבות אימון עבור אופני כביש ושטח, רכיבות בין ערביים ניחוחות ביחד או לחוד, וסתם אמצעי להפגת מתחים שנצברו במהלך היום.
הפגת מתחים אמרתי? נסו לרכוב בשבילי הפארק בשעות אחה"צ, או חלילה ביום שישי. אתם עשויים להתחרות בקטנועים, אופנועים ואפילו מכוניות(!).
מעבר לעובדה כי ישנו שילוט האוסר בכל תוקף על כניסת קטנועים ומכוניות, מדובר בסכנת נפשות של ממש. רק לפני כמה שבועות חזיתי ברוכב קטנוע, דקות ספורות לאחר שהתהפך בעיקול, וזאת, כדי להימנע מפגיעה בילדים שרכבו לתומם על השביל. למזלם, הנפגע היה הרוכב עצמו ולא הם. זה היה יכול להסתיים אחרת. מאוד אחרת.
|
גשרון מעל הנחל. אפילו עליו דוהרים הקטנועים
|
|
לפני מספר ימים רכבתי עם חבר בשבילים הנכנסים ליער בראשית (חורשת אקליפטוסים שקיבלה משום מה שם אקזוטי למדי). מולנו צצה לפתע מכונית שדהרה קדימה על השביל, שרוחבו רחב מהמכונית בסנטימטרים ספורים. עצרנו באמצע השביל, חסמנו את דרכו וירדנו להבין את פשר העניין. פרחח קטן וזוגתו סתומת-מבט לא הבינו על מה המהומה. גם כאשר הסברנו באיטיות ובאדיבות את החוק ופשרו, ואת הסכנה, הם עיוו פניהם, פלטו כמה הברות חסרות פשר ושעטו הלאה. תוך דקות הגיע רכב נוסף, נהוג איש מעונב ברכב יוקרתי. השתמשנו באותה טקטיקה: התנגדות פאסיבית. כמעט כמו מהטמה גנדי. לא עזר. אז עשיתי כמה טלפונים. מיה, הדוברת החביבה של חברת גני יהושוע אמרה ש"אנו מודעים לבעיה. זוהי אכן בעיה קשה, אבל אין לנו סמכויות אכיפה". אז למי יש? "לאגף פיקוח עירוני". אז התקשרתי לאגף פיקוח עירוני של עיריית תל אביב. שם אמרו לי "תפנה בבקשה לדובר". אבל מול דובר רהוט, כך יגיד לכם כל עיתונאי מתחיל, אין הרבה מה לעשות. בתור התחלה, הייתי מציע לכולנו לעצור את רוכבי הקטנועים ונהגי המכוניות ולהסביר באדיבות כי אלו שבילים המיועדים להולכי-רגל ולרוכבי אופניים, והנסיעה בהם אסורה ומסוכנת. בכל אופן, כרגיל במחוזותינו, עד שלא יקרה אסון (והוא יקרה), אף אחד לא יניד עפעף. וכשהוא יקרה, כולם יפזלו לצדדים ולא יבינו מהיכן זה הגיע, ויותר חשוב – על איזה שין גימל כדאי להפיל את האחריות. |
|
