לפני כחודש,
כאשר ימים חמים ומוזרים של חודש ינואר, הידקו סינגלים מעניינים ביער בן שמן, יצאנו לאימון נוסף של יום שני. שתי קבוצות הרכיבה של City Cycling Club מודיעין (קבוצת קטקטים-אפרוחים עם הילה ואקנין וקבוצת ילדים-נערים יחד איתי), במהלך אחד האינטרוולים בסינגל הינשוף, צלצל הסלולארי. מי זה חשבתי ? בטח אופיר שתמיד מאחר באימוני חורף, בגלל הלימודים. אבל לא, היה זה בחור בשם אילן שהזדהה כתחקירן של ערוץ 2 מהתוכנית עובדה שמעוניין להכין כתבה על רכיבת אופניים. דבר ראשון שיצא מפי, דרך הרעש שמסביבי ("אלעד !!! - עוד כמה פעמים האינטרוול ?... אלעד על כמה סל"ד האינטרוול ?.... אלעד, תפסתי את רועי בסינגל...")... מיד חשבתי ועניתי לצד השני..."אריק!!! (אוקאנין) תפסיק לעבוד אליי, אתה יודע שאני באמצע אימון עם הילדים, נדבר אחר כך..." "לא - לא... זה לא אריק, זה אילן מהתוכנית עובדה, אני..." הבנתי שהבחור רציני, וזה לא עוד אחד מניסיונותיו (המוצלחים) של אריק לעשות עלי קטע פספוסים בטלפון. התנצלתי בפני אותו 'אילן' שעם כל הכבוד לערוץ 2, נדבר לאחר האימון ונסכם דברים במידה וצריך. הסתיים האימון, התקשרתי חזרה... הודעה הושארה וזהו... לאחר ששבוע חלף ללא תשובה, שכחתי מכל העניין. |
|
אמש, ביום רביע בערב, פורסמה הכתבה בתוכנית עובדה, בערוץ 2.
במילים מעטות וצנועות , ניתן לומר שהפער במהות העניין, בין אימוני יום שני עם קבוצות הילדים לבין מה שנראה בתוכנית, היה כתהום הפעורה בין 'כרכור לסינגפור' (סתם חרוז). ספורט הרכיבה התחרותי בישראל, מובל כיום, כמעט כולו, אך ורק על ידי מספר קבוצות רכיבה : קבוצת הפועל מ.א. מגידו מועדון אופניים תל אביב רוזן מינץ מאסטרס חיפה IWCC Velo club Holon City Cycling Club Team Mazman בכל אופן גולן – מועצה אזורית גולן במידה ורק נציץ בלוח התחרויות של שנת 2005, נגלה שקרוב ל 20 מרוצים מאורגנים על ידי מועדוני הרכיבה. מועדונים אלה עוסקים לא רק בצד התחרותי, אלא גם בצד העממי (סדנאות רכיבה בבתי ספר, חינוך לרכיבה בטוחה ועוד דברים רבים אחרים שלצעירנו אינם מתפרסמים ברבים). |
תחרות אופניים לילדים - משגב 2004 , צילום : יוני שור
|
דוגמא בולטת לפער בין הכתבה ואותם אימוני ילדים בימי שני,
הוא שהילדים יודעים מהיום הראשון של האימונים, שאין הבדל במהירות בין 2 זוגות אופניים שאחד עולה Y ₪ ושני פי 10 , ההבדל היחיד הוא בין הרוכבים. נכון, כולנו (וזה כולל אותי) מעוניינים באופניים הכי קלים והכי טובים שיכולים להיות, כולנו כאלה. אבל זה לא טוב שדבר זה, הופך למהות כל, כך לפחות בחלק גדול מהכתבה יתפרשו הדברים. כך גם בחלק גדול מתפרשים הדברים בפורומים שונים באינטרנט. מהות כל הדיונים של 'מביני עניין' מחולק לשתיים : ציוד אופניים יוקרתי ומרוצי אופניים בחו"ל, כאשר שוכחים את 'הטור דה סיני' במצרים,ממש כאן לידינו, במדינת עולם שלישי, שם מתקיים מרוץ כביש 2.5 בדירוג UCI כמו בכל שנה ב 5 שנים האחרונות (המרוץ עוד פחות משבועיים, רוכבים מקצוענים וחצי מקצוענים שיתחרו בין לוחמי אל-קאידה נרדפים וחיילים מצריים). כשביקרתי שנה שעברה במרוץ חובבים מקביל – הגרנפונדו, חלק מחברי נבחרת הרוכבים המצרים, רכבו על אופניים עם שלדות סדוקות, מודבקות בסרט איזולירבנד, דבר שלא הפריע להם להתאמן כ 30 שעות בשבוע !!! (הם היו מאוד ארסים בלשון המעטה...אבל עדיין, מבינים לא קטנים ברכיבה!) |
רוכבת מנבחרת הרכיבה הלאומית של מצרים
|
זהו ההבדל בין טרנד זמני וחולף לבין תרבות רכיבה ארוכת שנים שמועדוני הרכיבה מבקשים להשריש כאן.
כאשר אני נפגש עם רוכב שמתעניין בתוכנית אימונים, או הצטרפות לקבוצה, אני שואל אותו 2 שאלות מהותיות : מה אתה רוכב ? (שטח, כביש, דהוןהיל, BMX) כמה זמן אתה רוכב ? (שנים, חודשים) והכי חשוב : כמה זמן אתה רוכב במהלך השבוע ? לסוג האופניים וכמה שהן עולות, או לא עולות, אין שום חשיבות. כאשר תשמעו באחד מאירועי האופניים, אימא שמשוויצה על ההישגים של הבן, או הבת שלה בני ה 10, בחוג האופניים המקומי של קבוצה X, תבינו שהעניין הוא לא טרנד יאפי מהיר וחולף, אלא משהו עמוק ורציני הרבה יותר. ובמידה וזה ימשיך כמו שצריך, לא יעברו 10 שנים ואותה אימא תוכל להתחיל לחפש את הבן, או הבת, על מסכי הטלוויזיה באירופה ! ולווא דווקא בתוכנית איזוטרית של אילנה דיין בערוץ 2. ראוי לציין ולהבהיר - אין לי שום טענה נגד הרוכבים שהשתתפו בכתבה, אני בטוח ב 99% שחלק גדול מהם, אם לא כולם, היה רוצה שהדברים ייראו אחרת. ולאלה שלפחות ניסו – כל הכבוד (טים מצמן ואחרים שאינני מכיר). קרדיט : יוני שור שצילם את הרוכבים במרוץ משגב 2004 |
פעילות עממית - הנשק הסודי של City Cycling Club
|
|