משתי סיבות עיקריות:

האחת – הוא הרוכב היחיד בדבוקה שכבר לבש את החולצה הצהובה בסיום הטור.
הסיבה השנייה והחשובה יותר – אולריך הוא היחיד מבין כל שאר הרוכבים שמתאמן לקראת הטור דה פראנס באותה רצינות ואותו המיקוד שעושה זאת לאנס. מלבד שני רוכבים אלה, כנראה ואין אחד שמכוון "בשיטה החדשה" כלפי הטור.
היחיד השנה שיכל באמת ובתמים לעשות משהו, היה איבאן באסו. אבל איפה הוא ואיפה המיקוד שבטור ?
במידה ובאסו השתתף בג'ירו האיטלקי 2005, הוא כנראה ולא היה יכול לבנות לעצמו בסיס איתן ורחב כמו אולריך וארמסטרונג. הג'ירו אינו "מרוץ חידוד" כמו דופינה ליברה או טור דה סויס (שני טורים קצרים בהם נוהגים ארמסטרונג ואולריך להתחרות לפני הטור).

נראה שאיבאן באסו רצה יותר מלזכות בטור דה פרנס, הוא רצה לזכות בג'ירו האיטלקי. מרוץ האופניים הבינלאומי החשוב ביותר בעיניי האיטלקים. באסו המסכן חטף קלקול קיבה במהלך הג'ירו ואיבד  את הסיכוי לזכות בחולצה הוורודה לאחר שבשלב 14 איבד 42 דקות בגלל אותה בעיית קיבה.

רוכבים אחרים, היו לבטח פורשים לאחר מפלה כזו. לא באסו, כאשר באותו יום אומלל נשאל ע"י העיתונאים, למה לא סיים את המרוץ ונכנס לרכב ליווי של הקבוצה, הוא ענה :   "It would be better to climb in the ambulance."

ושלושה ימים לאחר מכן, ניצח את שלב 17 הקשה ולמחרת את שלב הנגד שעון, כאילו מנסה לומר, לולא הקלקול קיבה הכל היה נראה כאן אחרת.

ד"ר פרארי (חברו של לאנס ארמסטרונג) כתב באתר האינטרנט שלו שבעקשנותו של באסו לשרוד באותו יום אומלל שאיבד 42 דקות, כנראה וגם איבד את הסיכוי להגיע מוכן לטור דה פראנס.

כאשר שאלו את יוהאן ברוניל (המנהל הספורטיבי של דיסקברי) האם ווינוקרוב מועמד להירכש על ידם, ביטל ברוניל את הדבר וטען שהוא "יותר מידי אגרסיבי" לקבוצה כמו דיסקברי. כלומר, הוא אגרסיבי מידי ולא ממושמע. ווינוקרוב, רוכב שרואה עצמו כמועמד לזכייה בטור, אינו מתעסק "בזוטות" כמו אליפות קזחסטן באופני כביש – האם הדבר שירת את מטרתו לזכות בטור ? כנראה ולא.

הדבר אינו אומר שזה לא היה אחד מחלומות חייו, עד היום מעולם לא ניסה ווינוקורוב לנצח את האליפות הלאומית של ארצו כרוכב בוגר.

מי חזק יותר ? סופרמן ? ספיידר-מן ? אלי האנה ?

השוואות מעין אלה מיועדים לצופים משועממים (או עיתונאים משועממים). אין ספק שבמידה והקניבל הגדול היה מתחרה היום, היה לו קשה לנצח רוכבים כמו לאנס או אולריך, לאחר שהיה צריך לנצח רוכבים כמו איבן באסו בג'ירו האיטלקי והיה עוד צריך להישאר בכושר עד סוף העונה.

מה גם שקשה (גם אם ננסה ממש חזק) להקטין את מימדיו של ארמסטרונג. הוא הכניס (יחד עם כריס קרמייקל) שיטות אימון חדשות לעולם הרכיבה, צורות דיווש מיוחדות (קדנס מהיר), העלה את חשיבות ציוד הרכיבה, שיפור היכולות ב"נגד שעון" באמצעות עבודה "במנהרת רוח", מלחמתו במחלת הסרטן, מלחמתו בשימוש בסמים ועוד דברים רבים אחרים, הרבה לפני זכייתו השביעית בטור הצרפתי.

חוזקה של קבוצתו והעבודה הסזיפית וההקרבה של פועליו לארמסטרונג, היא דבר יוצא דופן בפני עצמו שלא נראה שקבוצת פרו-טור נוספת משתווה אליה, גם מבחינת חוזקה וגם מבחינת צורת העבודה שבה. (על דבר זה ניתן לכתוב כתבה בפני עצמה).

מי שאומר שארמסטרונג חזק יותר מנטאלית מכל מתחריו, עושה מעט עוול לשאר הרוכבים במרוץ. הוא יכול לטעות במידה מסויימת, כמו אדי מרקס בראיון מיוחד על הטור האחרון טען שאולריך אינו רוכב רעב כמו לאנס, הוא לא מלא התלהבות כמו האמריקאי. האם זה שהוא הגיע במקום השני במקצה הנגד שעון האחרון, בהפרש של 23 שניות מלאנס אומר שאינו רעב מספיק ? (אני בספק אם לאנס היה מנצח את אולריך בשלב הזה לולא היה זה שלב ישר ללא סיבובים קשים ומסוכנים).  

מה לעשות, אבל מבחינה מנטאלית, קשה להתמודד מלכתחילה נגד  מי שניצח שש פעמים רצוף את הטור דה פרנס.

במרוץ של יותר מ 3000 ק"מ שנמשך יותר מ 80 שעות, הפרשים של 2-4 דקות אינם אך ורק מנטאליים. כמו שאינם אך ורק פיזיולוגים. הם הפרשים שאומרים שבטור יש רוכבים רבים ברמה מאוד גבוהה, אבל יש אחד שרוכב מעט, ברמה גבוהה יותר מכל השאר, גבוהה מספיק בשביל לנצח שבע פעמים את הטור דה פראנס... קוראים לו לאנס ארמסטרונג.

אלעד פלטין, רוכב ומאמן בקבוצת סיטי סייקלינג מודיעין - www.picme.co.il