השעה היא 07:00 בבוקר. לאחר התארגנות מהירה – מילוי מים במנשא המים ובבקבוק אחד (ציוד הרכיבה תמיד מוכן), אני רוכב על האופניים שלי: GT AVALANCHE 2.0, ויוצא לעוד רכיבה ארוכה כשאני יודע איפה אני מתחיל ויש לי מחשבה כללית לגבי המסלול, אך אינני יודע את תוואי המסלול במדויק, ואיפה הוא אמור להסתיים.

מבחינתי, המסלול מתחיל עמוק במחשבה, ברעיון ובתכנון כללי, ולעט, לעט הכיוון מתבהר ונהיה מוחשי, אך רק תוך כדי הרכיבה הוא נקבע סופית.

אני גר בישוב גו נר שעל מורדות המערביים של הגלבוע. המסלול מתחיל בירידה של 2 ק"מ, עד לכביש הראשי שאני חוצה אותו ונכנס לשביל עפר העובר דרך שדות תבלינים של מושבי התענ"ך. הריחות שאני קולט מטריפים לי את החושים: פטרוזיליה, רוקט, נענע ושמיר, הכל מעורבב לסלט ריחות מדהים.

הדרך לא ממש טובה, הרבה מאמורות ואבנים, אך למה לי להתלונן, הרי לא לפיקניק יצאתי. אני רוכב כ- 4 ק"מ עד למאגר של מושב רם-און, משם אני שובר צפונה לעוד כ- 2 ק"מ עד לכביש הראשי שחוצה אותו ונכנס לשביל ופונה מערבה כשהכיוון הכללי הוא כביש הסרגל.

אני רוכב סביב ההיפודרום החדש של מועצה אזורית גלבוע, משקיף על מסלולי המרוץ, ומדמיין את הסוסים דוהרים ומעלים אבק. אני ממשיך ברכיבה רגועה כשכל הזמן, שדות ירק מלווים אותי ומשרים בי הרגשה של נינוחות ושלווה. מדי פעם אני פוגש חקלאים חורשים עם טרקטורים את השדות החומים כשענפות לבנות, מלוות אותם אחריהם. לאחר כ- 5 ק"מ רכיבה נוספים אני פוגש את כביש הסרגל לפניי, משם אני פונה דרומה לעוד ק"מ רכיבה עד לצומת הסרגל המרומזרת. אני חוצה אותה בזהירות ונכנס מייד לשביל מקביל לכביש הראשי וממשיך ברכיבה דרומה לכיוון צומת מגידו. כפי שציינתי קודם, אין לי תכנון מסלול מדויק, הכיוונים הם כלליים, ויכולים להשתנות לפי תוואי השטח ואפשרויות מזדמנות.

כעבור 3 ק"מ רכיבה אני מגיע למאגר מים גדול, שם אני עוצר למנוחה קלה תחת צלו של עץ איקליפטוס להחזרת נוזלים לגוף. אני לוקח עמי 4 ליטר מים: 3 ליטר במנשא המים ועוד ליטר בבקבוק שעל האופניים, בנוסף אני לוקח פרות יבשים: שקדים, תמרים, צימוקים, תאנים, אשר ממונים על החזרת אנרגיות. לפני החזרה לרכיבה על האופניים, אני משקיף סביב להחליט על המשך כיווני הרכיבה. אני מחליט לשבור צפונה דרך שבילים צרים שבין השדות. השעה 08:00 בבוקר, עדיין מוקדם, השמש לא ממש מציקה, והחום בהחלט נסבל.

אני מרגיש שהרכיבה דורשת יותר מאמץ טכני, ההילוכים עובדים קשים, אך הם מספקים את הסחורה (רק לפני שבוע עשו להם כיוונים יחד עם הבולם זעזועים והבלמים), אני מרוצה מאוד מביצועי האופניים. לפניי בערך כ- 300 מטר, אני מבחין בגבעה קטנה עם שביל המטפס אליה, ומחליט לנסות את כישורי בטיפוס. כשאני ממש קרוב לתחילת הטיפוס, אני מגביר מהירות וממש לקראת התחלתו אני מתחיל להוריד מהלכים, הטיפוס די קשה, לא שיערתי שיהיה כל כך תלול. לאחר דיווש קשה ומאמץ, אני מגיע לפסגת הגבעה, עם הלשון בחוץ, אך עם הרגשת סיפוק גדולה. מפה אני מצליח להשקיף על חלק גדול מהעמק. לאחר מנוחה קצרה, אני מחליט להמשיך צפונה כשהמטרה היא להגיע למושב היוגב. הרכיבה ממשיכה דרך שבילים שזו הפעם הראשונה אני עובר בהם. אני מגיע לחורשה של עצי "פאוליניה", עצים בעלי גזעים דקים, אבל גבוהים, עם צמרת עלים לא ממש מפותחת. אני מחליט לעצור ולקחת פסק זמן לשתייה ואכילה, בצלם של שורת עצי ברוש גבוהים. הטיפוס לגבעה מתחיל לתת את אותותיו, הברכיים כואבות ואני מרגיש שהשרירים קצת מכווצים, כך שלפני שהתקררו לגמרי, אני מחליט לחזור לרכיבה. אני ממשיך בשבילים שלפי הכיוון הכללי שקבעתי, אני מאמין, יובילו אותי למושב היוגב. בדרך אני עובר עוד שדות חרושים ושדות שלא מזמן קצרו את החיטה. משאבי רוח קלילים מובילים אליי ריחות החיטה היבשה ואני מרגיש נפלא.

לפתע, השביל שרכבתי עליו נגמר. אני יורד מהאופניים ומסתכל סביב, מנסה למצוא שביל המשך או כל דרך מוצא. אני מבחין מעבר לשדה החיטה, בשביל המוביל למבנים שנראים לי כלולים. עליי להחליט האם לחזור על עקבותיי על מנת למצוא שביל מתאים, או האם לחצות את שדה החיטה. לאחר מספר רגעים, אני מחליט לחצות את שדה החיטה ולא לסטות מהכיוון הראשוני שקבעתי לעצמי. אני מרים את האופניים על כתפי הימנית וחוצה תעלת מים רדודים. כבר בשדה החיטה, אני עולה על אופניי ומתחיל לדווש בכושי רב על שאריות חיטה השרועים בצפיפות על האדמה. השעה 09:05, השמש כבר גבוהה, גבוהה בשמיים מקרינה את עוצמתה על שדי החיטה, אני מרגיש את החום על פניי יחד עם המוני ברחשים טורדניים (שהם חלק בלתי נפרד מכל טיול), לאחר כ- 20 דקות רכיבה, אני מגיע לצומת שבילים שבו עץ אקליפטוס גדול ומתחתו מספר כוורות דבורים. אני ממשיך לכיוון מבני הלולים, אני מעריך שהם במרחק אווירי של 1.5 ק"מ. הרכיבה עכשיו הרבה יותר קלילה, דרך שביל רחב שאני משוכנע יוביל אותי על פאתי המושב. אך שוב לאחר כ- 15 דקות רכיבה השביל נגמר ושוב שדה חיטה קצור נפרס לפניי. אני מחליט ללא השתאות מיותרת לחצות אותו ולפגוש בשביל חדש המוביל ישירות ללולים. כעבור כ- 25 דקות אני מגיע אל כביש סלול בתוך המושב. אני עולה עליו ומייד מבחין בכר דשא רחב עם עצים גדולים. אני מחנה תחת צלו של עץ אלון גדול. כאן אני מוריד מעליי את התרמיל את הקסדה, הכפפות, ופורס את הגופה המיוזעת שלי על הדשא הלח. אני מרגיש נהדר, עייף, אך מרוצה, זאת הייתה רכיבה לא קלה עד עכשיו, במיוחד בשעה האחרונה. עד עכשיו עברתי כ- 30 ק"מ בקצת יותר משעתיים וחצי. עכשיו אני צריך להחליט לאן להמשיך. לאחר מנוחה של 15 דקות, אני מחליט להמשיך לרכב על הכביש הפנימי של המושב לכיוון הכביש הראשי, ולהחליט על כיוון סופי תוך כדי, לפי מה שיזדמן בדרך. אני מחזיר את כל הציוד עליי, עולה על האופניים, וממשיך את הטיול. אני מרגיש רוח חזקה מולי, דבר שמקשה על הרכיבה ודורש ממני מאמץ מוגבר. ביציאה מהמושב אני מבחין בשביל היורד מהכביש הסלול ופונה צפון – מערב אל תוך השדות של הישוב. אני יורד אליו וכאן הרוח הנגדית החזקה כבר לא משפיעה בכלל. השעה בסביבות 10:10, השמיים בהירים לגמרי, אני מרגיש את החום, שורף לי את הפנים, ומייבש לי את השפתיים. השבילים כאן די טובים ומאפשרים התקדמות בקצב די מהיר, אך הנה שוב!!!!, בפעם השלישית. השביל נגמר לפתע ומשאיר אותי תקוע בסוף שום דבר. לפניי קיר עבה של שיחים קוצניים שלא מאפשרים לי לעבור, מאחורי השביל שממנו באתי (אין לי ממש רצון לחזור אחורה), האפשרות הפחות גרועה היא לחצות תעלת מים, ולרכב שוב על שדה חיטה קצור. זה מה שאני מחליט לעשות, הרי כבר יש לי ניסיון ברכיבה על שדות חיטה. לפני שאני מתחיל לרכב, אני מבחין בטרקטור הנוסע על דרך קורקר שמובילה לכביש הראשי (מגידו – צומת התשבי). אני עובר את שדה החיטה במהירות, חלקה בהליכה בגלל סבך החיטה. משם אני ממשיך לרכב עוד כ- 20 דקות עד לכביש הראשי. מנקודה הזאת אני מחליט לחזור דרך הכביש הראשי, מרחק של 2 ק"מ, עד לתחנת דלק פז של מושב היוגב, ומשם להתקשר לאשתי המלמדת ביוקנעם (זו השעה שהיא אמורה לעבור מכאן בדרך חזרה הביתה) שתבוא לאסוף אותי. כעבור 10 דקות היא מגיע. אני מעלה את האופניים על המתקן של הרכב ומשם הביתה.