הגעתי כמעט באיחור כדאי לאסוף זוג רוכבים אירים שהגיעו לישראל במטרה לצבור נקודות יו.סי.איי, רגע קטן לפני שהעונה מסתיימת.

לפני הכל, נתונים יבשים:

טאריה אוונס Tarja OWENS 
בת 26, רוכבת על אופני כביש והרים (בשנים האחרונות מתמקדת בהרים). רוכבת מגיל 16 ומשתתפת בתחרויות בינלאומיות מזה כ 5 שנים. בעלת תואר ראשון בחינוך גופני. למדה (ועזבה עקב פציעה) במרכז העולמי לרכיבת אופניים בשוויץ.
מקצוע – רוכבת אופניים
דירוג עולמי (הרים) –54.
אופניים – Revolver Tomac, זנב קשיח, Full XTR.

רובין סימור (Robin Seymour)
בן 32, רוכב הרים ורוכב סייקל קרוס. רוכב מגיל 21. בעל תואר מהנדס. רוכב בתחרויות בינלאומיות 8 שנים. בעברו הרחוק רוכב אופנועי טרייל.
דירוג עולמי (הרים) – 46.
דירוג עולמי (Cycle-Cross) – 100
מקצוע – רוכב אופניים.
אופניים – RevolverTomac  זנב קשיח, Full XTR.

רצוצים ועייפים מחוסר שינה במהלך הטיסה, לאחר ארוחת בוקר חטופה, ברחו שניהם ל 7 שעות שינה. בקושי קמו בזמן כדי להרכיב את האופניים ולנסוע לשוהם, להכרת המסלול. הם הופתעו מכך שהמסלול יותר טכני ממה שציפו מדבריה של לורי. "מסלול מכובד, לא טכני בצורה קיצונית, אך קשה מבחינה שאין במסלול מקום לנוח בו" (ירידה ארוכה). את רובין, הצלחתי לתפוס בסינגלים רק בקושי, נראה בגלל שעוד לא התעורר, כאשר הוא מקפיד לבחור קווים בסינגלים שנראו לי בלתי הגיוניים.

 "Do here the woosh" רובין העיר לטאריה, לקראת מעבר על מדרגת סלע בעלייה. המושג woosh(=ווש)- הכוונה להקפצה של הגלגל האחורי מעל למכשול שגבוה מספיק בכדי להאט את האופנים במהלך הרכיבה. מה הכוונה ? כאשר מגיעים למכשול אנכי, נניח בגובה 20-30 ס"מ, אנו נוהגים לקפץ מעליו בעזרת הרמת הגלגל הקדמי, אבל מה עם האחורי ? כבר שמעתי רוכבים מנוסים ממני אומרים : "אם הגלגל הקדמי עבר, גם האחורי יעבור" וזה לא נכון (או לפחות בחלק לא קטן של מכשולים). באמצעות ה woosh הרכיבה יותר חלקה, פחות מעייפת וכמובן – מהירה יותר. כדי לנסות וללמוד ניתן לבצע את התרגיל, רק בנוגע להקפצת הגלגל האחורי בעזרת משיכת הפדאלים (קליפים) למעלה והעברת המשקל לפנים. לאחר מכן, לעבור למכשולים כמו מדרגת סלע, גזע עץ, או סתם להתחיל במעבר מעל מדרכה. (להיזהר לא ללחוץ על הבלם הקדמי...) הטריק יעיל בעיקר כאשר מגיעים למכשול במהירות גבוהה יחסית (במהירות גבוהה מאוד, מקפיצים את כל האופניים מעל המכשול), או בעלייה, בשניהם אנו לא רוצים לאבד את המומנטום והמהירות.

בערב עוד הספקנו להיפגש בקפה נואר בתל אביב עם דרור פקץ', כאשר גם רובין וגם טאריה הופתעו מהאופי היאפי של תל אביב והקושי בלמצוא בה חנייה. טאריה עיקמה את הפרצוף כששמעה את הסיבה לנוכחותם של השומרים בכל פתחי הפאבים בשדרות רוטשילד.

ביום שישי - למחרת, שוב הייתי צריך להעיר את שניהם בחוסר נימוס. טאריה התנצלה וטענה שאין קשר לשעות השינה הרבות ולהיותה ספורטאית, אלא זה רק כוחו של הרגל מגונה מהבית (שעות אור מעטות במרבית ימות השנה). במסלול פגשנו את השופט הראשי של התחרות – איוונגלס (או משהו דומה), טיפוס שרוכש אהבה גדולה לעולם האופניים ולא מעט ל... עצמו (פרשנות שלי).

הקפה אחת קלילה, יחד עם דן רוזן ואחר כך, שנייה – רק אני ורובין שרצה לבדוק כמה אפשר 'ללחוץ' בהקפה אחת. "אם אני מתעכב יותר מידי – אל תחכה" ביקשתי וזרמנו למטה אל תוך מעטה הפודרה בתחילת המסלול. באמצע העלייה הראשונה, אי שם באזור ה E3 של הדופק רובין היה עדיין איתי, עד שלרגע אחד הסתכל לאחור, וזהו, המנוע הופעל והוא זינק לפנים על הפלטה הגדולה. בקצה העלייה ראיתי שמכורח הנימוס הוריד את הקצב, אך סימנתי לו שימשיך בעוד אני מנסה להדביק פערים של 600-800 מקומות בעולם...

ביום שבת, על קו הזינוק הופתעתי לגלות שבמקצה עלית יש יותר רוכבים מחו"ל מאשר ישראלים. טוב, מה אנשים יכולים לעשות בשביל 40 נקודות UCI... ? מתברר שלא אני ולא רובין התעוררנו מספיק למרוץ, בעיקר שלאחר הזינוק הופתעתי לראותו רוכב לידי. הכניסה לדרך הפודרה בירידה, היתה כמו רכיבה ברכבת שדים של אבק (מלבד הראשונים). מהמקום העשרים בתחילת העלייה, הצליח רובין לצמצם נזקים למקום החמישי בסיום, כאשר הראשונים פתחו בקצב "מטורף" לטענתו בהקפה הראשונה, הוא רכב את ההקפה הראשונה והשתיים האחרונות, על פלטה גדולה (כולל העליות).

טאריה, מהמקום השלישי במרבית שלבי המרוץ, עברה בהקפה הרביעית למקום השני כאשר היא מצליחה לצמצם את הפער בינה לבין איבונה שסיימה ראשונה. טאריה אגב, מחלימה משבר בעצם הבריח מאליפות אירופה שבאוסטריה (16/8), דבר שלא מנע ממנה מלהמשיך ולרוץ על המסלול האוסטרי כדי לסיים במקום ה 10 (באליפות העולם היא פשוט רצה על המסלול עם האופניים לצידה, רק כדי להגיע למקום ה 69, הכל בשביל ניקוד UCI, אזי המילטון אתה לא לבד). על קו הסיום בשוהם שאלתי האם היא מופתעת מהמקום השני, היא ענתה – "I'm not surprised, I'm in shock !!!".

לאחר התחרות קינחנו בארוחת ניצחון במסעדת אבו-חליל ברמלה. שניהם הופתעו לשמוע את הקולות הרמים של המואזין ומיד אחר כך את פעמוני הכנסייה. החומוס, הלבנה והמוסבחה הטובים בעולם, התמודדו לא רע מול הפיות שמאירלנד, עד שביקשו צידה נוספת לדרך. בדרך הביתה, איש זקן חיטט בפח זבל גדול, מחפש אחר אוכל או סתם פחיות שתייה – "זה המצב עכשיו" הרגשתי כאילו אני צריך להתנצל על משהו.

ביום ראשון, טיפסנו ללא האופניים לעיר הקודש ירושלים. בכנסיית הקבר, חשבנו מה היה יותר קשה, 14 התחנות שעבר ישו לאחר מותו, או שש ההקפות בשוהם... ? "למסגד אל-אקצא ומסגד עומר מותרת הכניסה לתיירים רק בין שבע לתשע בבוקר" הנחה השוטר הישראלי. הצצנו פנימה ומבטו של השומר המוסלמי בפנים לא בישר טובות, בנוגע למחשבות אחרות. פנינו לכותל, שם רובין וטאריה לא השתכנעו לשים פתק בשביל אתונה 2004, "מקסימום תתחרטו, אפשר לשלוח Email לכאן ושמים את הפתק בשבילכם" הצעתי. התאכזבנו לגלות שכל הסיורים למנהרת הכותל מלאים עד השעה חמש בערב – ויתרנו וחזרנו דרך הרובע היהודי, חולפים על פני 3000 שנה של היסטוריה. (העיר היתה כל כך 'מלאה' בתיירים, עד שפגשנו יותר מפעמיים את הרוכבים הדנים: מטה אנדרסון, וכריסטיאן פולסון). ברובע המוסלמי, הסוחרים הערבים ממורמרים על המצב – "אין קונים" - חנויות סגורות – "סוחרים עובדים בבנייה בתל אביב !" בשער יפו, קינחנו פלאפל בפיתה עם מיץ רימונים מרענן – יותר טוב מכל משקה אנרגיה אחר ששתיתי. דבר שלא הפיג את המתח באווירה המתוחה ממילא בעיר העתיקה בכלל ובהר הבית בפרט, חבית מלאה של חומר נפץ.

יום שני – הסינגלים בכרמי יוסף – מקום רווי מתח מסיבות אחרות. 'הקלפנו' ויצאנו לדרך (לא לפני שרובין הספיק לטפל באופניי – כיוון מהיר של ההילוכים הקדמיים וכיוון הבולם הקדמי). בסינגל הראשון, מכורך הנימוס, הפניתי את המקום הראשון לרובין שזרם (תרתי משמע) מסלע לסלע. טאריה המשיכה בקצב שלי מאחוריי.

פלטה גדולה בסינגלים וירידות : מרבית המכות והויברציות במהלך רכיבת XC היא בשילוב של רכיבה מהירה ושטח קשה. בכדי למנוע את הסיכוי שהשרשרת תיפול, מקפידים לרכב על הפלטה הקדמית הגדולה. כן, גם במחיר של 'הצלבת השרשרת'. כך השרשרת מתוחה ויציבה יותר על האופניים. הכוונה לרכיבה בכל סינגל (וגם האיטי ביותר) שנמצא במגמת ירידה וניתן לדווש בו על הפלטה הגדולה. (המחיר אגב לרכיבה מעין זו, היא השחיקה המואצת של השרשרת, אבל כפי שהבנתי מרובין, הם נוהגים להחליף שרשרת כל 4-5 מרוצים).

סודו של מומנט – כלל אצבע שני : לא מעט קרה שהגענו לעלייה קטנה וממזרית, 3-4 מטר אורכה, אך בזווית חדה 'ובלתי אפשרית'. לאחר שטאריה ואני נאבקנו עד קצה העלייה הקטנה, התחפרנו ונאלצנו לרדת מהאופניים, החליט רובין להדגים כיצד ניתן לטפס את העלייה מבלי כלל 'לדווש אותה'... הוא חזר מטה בסינגל ונעלם מאיתנו בין העצים, אך תוך מספר שניות הגיח חזרה במהירות מסחררת (למעלה מ 30 קמ"ש) – כאשר הגיע לתחילת העלייה הפסיק לפתע לדווש, והפלא זה פלא, מכוח האינרציה הגיע עד הקצה – מדהים עד כמה זה פשוט (מניסיון אישי).

"Welcome to the Israeli Shore" הנחה השלט מעץ, רגע לפני הכניסה לסינגל הכי טוב שאני מכיר בארץ... "רובין חכה !!! יש שם דרופ ענקי" צעקתי בכל הכוח לפנים. הוא הספיק לעצור וחיכה עד שעצרתי לידו, בחן את שני הדרופים: הראשון – מעבר גשר עץ שמוביל לסלע ואחריו שוב לגשר קטן, השני, מקביל לו – ירידה חלקלקה וכמעט אנכית על סלע בגובה 2 מטר (אולי פחות). הוא בחר בגשר, אותו ירד באיטיות משכנעת. טאריה הספיקה להגיע בינתיים, לא הספקתי להגיד ג'ק רובינסון ורובין חוזר חזרה מאותה דרך – מקפץ מלמטה חזרה אל הסלע, עוצר, מחזיר לעצמו את שיווי המשקל וממשיך לטפס על הגשר. או-קיי, לזה לא ציפיתי. "עכשיו אתה מבין למה אני אוהבת להתאמן איתו" – חייכה טאריה בציניות. היא עוד לא סיימה את המשפט ורובין ירד מהדרופ השני של הסלע (2 מטר, כמעט אנכיים), בעוד אני וטאריה משוחחים רובין נעלם מטה בהמשך הסינגל, אך לא עברה יותר מדקה כאשר הופיע לפתע, במהירות מסחררת בעלייה, פניו בשיא הריכוז מופנות אל הקיר שירד רק לפני רגע ! האופניים חבטו בקיר בחוזקה, התרוממו מעלה, רובין המשיך לפדל מאמצע הדרופ ובתנועה חלקה נעמד על האופניים לידינו. במילים צנועות – נדהמתי, עד שהגבתי כמו כל ילד שמציגים בפניו תעלול... "רובין, אולי אתה עושה את זה עוד פעם ?" "אלעד, אל תכעס, אני לא מנסה להביך אותך ליד טאריה" הוא חייך עם שן חסרה (תאונת אופניים ישנה לפני 11 שנה) אני אעלה שוב, רק אם אתה יורד את הסולם, הוא הצביע אל עבר הגשר החלקלק. קיבינימט, הסתבכתי. הוצאתי אוויר בשקט כשהאגו שלי לא נתן לי שום סיכוי... ... רובין טיפס בפעם השנייה את הדרופ ואני בהקפה השנייה, ירדתי שוב את הגשר. (למזלי, לאחר התלבטויות אין ספור, טאריה העדיפה לרדת מסביב – בכל זאת השבר התאחה לא מזמן – הידד, ניצלתי ממשימות נוספות).

"אני רוכב XC מתחיל, אגרסיבי, שמחפש שדרוג לאופני שיכוך מלא ב 15,000 ₪" צחקנו שלושתנו כשגילנו שההודעות המטופשות בפורמים אופניים, נמצאות בכל מקום בעולם. רכיבה אגרסיבית (אם המינוח אגרסיבי הוא כפי שאני מבין אותו...) אינו בהכרח 'רכיבה נכונה'. ומה הכוונה ? רכיבת XC טובה היא רכיבה חלקה, מכיוון ש'רכיבת XC חלקה' = 'רכיבה מהירה' 'רכיבה XC אגרסיבית' = 'רכיבה איטית' (ומעייפת). ההבדל בסגנון רכיבת ה XC של רובין משאר סגנונות הרכיבה שהכרתי עד כה, היא הזרימה, ההתנגשויות האגרסיביות בסלעים כמעט ולא קיימות אצלו (גם כשהוא רוכב סינגל טכני חדש בפעם הראשונה).

אימוני שיווי משקל
"מה זה המקום כאן ?" שאלה טאריה כשהגענו לתצפית האנדרטה שמשקיפה לעבר עמק איילון. This is a memorial site" עניתי "another one ?" צחק רובין בתמימות, כאשר זיהה מרחוק את המצודה בלטרון. "כן", רק אם היו לנו בישראל כ"כ הרבה סינגלים כמו אנדרטות...? יציע היושבים באותו אודיטוריום הורכב מאדני רכבת באורך 10-15 מטר. - "הנה תרגיל מצוין!" הכריז רובין וקיפץ מהמקום על אדן הרכבת והמשיך לפדל קדימה, שומר על שיווי משקל כמו בקרקס. ניסיתי להגיע בצורה 'נורמאלית יותר' – מקצה האדן, וכמה מצחיק שהדבר קשה ופסיכולוגי לחלוטין (לדוגמא - מה הבעיה לרכב על השול הצהוב בכביש מבלי 'לרדת' ?) – כמובן, מכיוון של'שול' הצהוב אין שוליים... גם בתרגיל כאן אפשר להתחיל ממדרכה (ומומלץ לא ליד כביש סואן...) ולעבור לאדני רכבת מקובעים, או סתם פלטת עץ ארוכה (מעלים את הרמה כאשר מגביהים את הקורה ומצירים אותה), החוכמה, כמו הולך על חבל דק – להביט לפנים ולא למטה

פניות – עוד נקודה קריטית במרוץ XC - גוף (כמה שאינו מקובל או בלתי הגיוני) מוטה קדימה ומעט לתוך הפנייה ! משכיבים את האופניים ואם רוצים, כמו רוכבי אופנועי מוטוקרוס, מושיטים את הרגל 'הפנימית' בפנייה – לפנים (בעוד 'הרגל החיצונית' לוחצת מטה את הפדל – כמו בכביש). בעזרת העברת המשקל קדימה האחיזה של הגלגל הקדמי גדולה יותר – לא קל כל כך ללמוד את הנושא מהכתב, אך זאת בערך התיאוריה, כשלומדים אותה על בוריה, גם את סינגל הקמיקזה במרכז מירב ניתן לעשות (כמעט) ללא ברקסים...  (זוהי אולי אחת הטכניקות הקשות ביותר ללימוד, את הרמה הגבוהה ביותר ניתן לראות בקרב רוכבי הסלאלום)

קווים אחרים 'לדמותם...'

באימון שטח בטכניקה, נסו לרכב את המסלול בקווים שעוד לא רכבתם,

למרות שאתם מכירים היטב את המסלול (או לפחות חושבים שאתם מכירים...)

נסו לרכב עם רוכב מנוסה מכם בטכניקה, לרכב אחריו יעזור לא מעט, תבחנו איזה

קווים 'הוא' לוקח ובעיקר 'איך הוא לוקח!'

שורה תחתונה - בשעתיים וחצי (ברוטו) שרכבתי עם רובין וטאריה, למדתי יותר רכיבת XC מהי מאשר עשרות ולו מאות שעות רכיבה עם רוכבים אחרים בארץ. אז מה הסוד ? אין סוד ! ואין איזו התגלות מיוחדת ואני בכלל לא מתכוון להתחיל ב :"רוכבי העלית שלנו לא ברמה" – מכיוון שהדבר פשוט לא נכון, אבל בכל זאת, נראה כאילו יש לכולנו עוד מעט מה ללמוד. (וזה ממש לא קשה ונראה אף שחלק גדול מהדברים שצוינו כאן הם בסך הכל א' ב' ומיועדים לכלל הרוכבים !!! ואגב, שימו לב לרמת הטכנית של חלק מהילדים והנערים בארץ, לעומת המבוגרים...) נתונים יבשים נוספים : רובין (דורג בתחילת השנה 111 בעולם) הוא רוכב יוצא דופן שמתאמן בצורה יוצאת דופן, לדברי טאריה. כאשר היא למעשה ההיפך הגמור ממנו - ע"פ מסורת האימון האירופאית (הרבה רכיבות כביש). רק חצי מרכיבות האימון שלו במהלך השבוע נעשות על הכביש וגם הן, בחלק גדול, פונות אל תוך היערות הגשומים באירלנד, שם בשטח, הוא מדווש על פלטות גדולות – "אני לא יורד דרופים עם האופני כביש, אבל בכל זאת, בעליות חדות זה משפר המון את הכוח והטכניקה". ואגב, הוא מעולם לא היה בחדר כושר. מד הדופק שלו מהרמה הפשוטה ביותר שזה מעט מביך. אם ההצטיינות העיקרית שלו בטכניקה וכוח, נקודת התורפה של רובין, מן הסתם, תהיה הסיבולת והמהירות (מחסור באימוני נפח ומהירות על אופני כביש) – "אבל מה כל כך כיף בלרכב על הכביש ?" (אין ספק, שהרכיבה בשטח איתו מעלה מיד את אותה מחשבה). חשוב לציין, למי שחושב לאמץ חלק משיטות האימון כאן, שיחשוב שוב. כל ספורטאי וסוג האימון שאותו הוא צריך, ראו הוזהרתם !

ביום ראשון (שלאחר מרוץ שוהם) שאלתי את רובין אם הוא מעוניין לבוא איתי למכון וינגייט כדי לתת איזה 'כמה מילים' לקורס מדריכי אופניים. הוא ענה בביישנות חולמנית, כל כך אופיינית :

"What am I going to tell them? – Just Ride Your Bike!"

קרדיט – הוריי היקרים אצלם התארחו טאריה ורובין

קישורים נוספים :

www.philiptavell.com – האתר האישי של פיליפ טאוול (מנצח שוהם וסדום 2003)

www.tarjaowens.com – האתר האישי של טאריה אוונס

www.mtbireland.com – אתר תחרויות אופני הרים באירלנד

אלעד פלטין

From the PicMe Horror Show